מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "חיים והווי בירושלים"
קולנוע אורנע
נפתח על ידי עזרא מזרחי בשנת 1953 מאחורי קולנוע אוריון ובהמשכו בפינת רחוב דרום ורחוב הלל. היו בו 824 מקומות ישיבה. בין שני בתי הקולנוע חיברה מנהרה חיצונית שעל קירותיה היו מודבקות תמונות משני בתי הקולנוע, תמונות שמשכו לקוחות.
בשנות ה – 60 יזם עזרא מזרחי סרטי חצות לסטודנטים בימי חמישי. סרטים אלה היוו "מוסד" כי לא היתה פעילות תרבותית בירושלים בלילה. הסרטים היו "מיוחדים", מערבונים או סרטים קלאסיים. את הכרטיסים מכרו בקופת קולנוע אורנע ואם הביקוש היה גדול ממספר המקומות באורנע עברה ההקרנה לאוריון.
רעיון נוסף נולד בשנת 1987 והוא בית קפה צמוד לאולם עם מחיצת זכוכית מפרידה. אפשר היה לשתות קפה ולראות את הסרט אבל לא לשמוע. המחשבה היתה למשוך לקוחות לבית הקפה אבל מכיון שלא שמעו את הסרט אולי הם יבואו פעם שניה לצפות בו. הם לא לקחו בחשבון שיש תרגום ולכן בית הקפה היה מלא לקוחות על חשבון בית הקולנוע. סוכני הסרטים באו בטענות כי זה קיפח את פרנסתם כי הלקוחות במחיר קפה יכלו לראות גם סרט.
אחרי שנתיים בוטלה האופציה הזו אבל באותה שנה (1989) גם פסק בית הקולנוע לפעול.
מתחת למדרגות של בית הקולנוע היה קיוסק קטן של האדון רייך וכתב עליו חיים באר בספרו "חבלים":
"במזנון העלוב של אדון רייך, אתה בוודאי זוכר את המסדרון הצר שלו, שם היו הוא ואשתו מכינים תה וסנדויצ'ים. ריח הביצים הקשות והמרגרינה הנמסה והרעש של הפרימוסים היו קשים לי מנשוא…"