.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
.
וורדר קרסון נולד בפילדלפיה בשנת 1798 למשפחת קוויקרים – כת נוצרית קטנה שהתפלגה מהכנסיה האנגליקנית, ודוגלת: בשוויון, פציפיזם, מוסר, אהבת הזולת ופשטות. כת זו נוסדה ע"י ג'ורג' פוקס במאה ה – 17.
כשבגר עסק בחקלאות, נשא אשה ואף הוליד ילדים, והיה חלק מהקהילה הקטנה והשמרנית. אבל כחלק מהתבגרותו התחיל לתהות באשר לדרכה של העדה, ואף פסק מללכת לטכסיה השונים. הוא יצר קשרים מחוץ לעדה עם גורמים שונים ובהם גם גורמים יהודיים, ובהשפעתם עלה בראשו הרעיון להגיע לירושלים כקונסול ארה"ב.
הוא קיבל המלצות מחבר קונגרס שטען בין השאר שזהו אינטרס אמריקאי לשלוח קונסול לירושלים, למען האמריקאים הרבים שמגיעים לעיר, וכדי להבטיח את המינוי ויתר קרסון על שכרו.
מינויו אושר ע"י הסנט בעידודו של מזכיר הפנים ג'והן ס' קלהון.
המינוי זכה לביקורת שטענה שקרסון אינו שפוי מהבחינה הדתית, נוטה לערוך ויכוחים ברחובות, וכנראה מטרתו להמיר את דתם של היהודים והמוסלמים בירושלים.
קלהון נבהל וכתב לקרסון: (מתוך "מסיבות החברה הגבוהה" – דב גניחובסקי)
"הנשיא הורני להודיעך כי אחרי שבחן שוב את ההצעה להקים קונסוליה בירושלים, הוא בדעה שאין סיבה לכך מבחינת טובת הציבור, ולכן הוא מסרב לעשות זאת כעת."
קרסון כנראה לא קיבל את ביטול המינוי ויצא לירושלים, אליה הגיע בקיץ 1844, כאשר הוא בן 46.
בירושלים החל קרסון לחבר מאמרים, ובהם גם גינה את המיסיון, עליהם חתם "קונסול ארה"ב בירושלים", הוא כתב גם לעיתון יהודי בארה"ב כשהוא חותם "ישראל מיכאל בועז".
עד שנת 1847 המשיך לפעול כקונסול, והמשיך להוציא כתבי חסות למרות מחאות מגורמים אמריקאים.
את המצב בירושלים מתאר קרסון בספרו "ירושלים לב העולם":
"כל האומות שלחו לכאן את ציריהן, כאילו הכל מחכים למאורעות חשובים, והתורכי מביט בחשד על כל הפעולות. הממלכות האדירות כאילו מתחרות זו בזו בקונסוליהן ובצירי הדת ששלחו לכאן, אבל ירושלים עדין אינה מרכז למסחר, והיא עזובה ושוממה חרף כל התענינותם בה מזה כמה מאות שנים."
מקץ תקופה קצרה מאז בואו לעיר הקודש, התחבר קרסון עם יסודות יהודיים, חדל להתענין בעבודת המסיון ובנצרות, והתקרב אל רבני ישראל ולומדי התורה. הוא למד את לשון המקרא והתלמוד, וככל שהתקרב אל היהדות כך התרחק מן הנצרות והפך למתנגדה.
הוא מצא דופי בפעילות המסיון והביא ביטוי לכך בכתביו. בשנת 1848 נימול קרסון והתגייר. שמו בישראל היה "ישראל מיכאל בועז".
כחודש לאחר הגיור חזר בועז – קרסון לארה"ב שכן התגעגע למשפחתו, אבל שם פגש משפחה כועסת ומצרה. וכשניסה להעביר לפחות חלק מהונו לירושלים, תבעו אותו בני המשפחה לדין, טענו שאינו שפוי, ואף כלאו אותו זמן מה בבית משוגעים. המשפט עורר הדים רבים בארה"ב כאשר בועז – קרסון טען לחופש הדת והדיבור, ומשפחתו הטילה ספק בשפיותו ובכשרו לנהל את רכושו. בסופו של דבר חזר קרסון לירושלים ב – 1852 ללא רוב רכושו.
בירושלים נשא מיכאל בועז אישה – רחל מולינו, ונולדו להם שני ילדים דוד בן ציון ואביגיל רות (לפי גניחובסקי לעיל). כן הצטרף לכולל הו"ד.
פנחס גרייבסקי ב"זכרון לחובבים ראשונים" כותב אודותיו:
"אחד מהגרים מהתקופה הראשונה היה ר' ישראל בועז….הוא היה גר צדק באמת ובתמים, וחובב עמינו וארצינו בכל רגשי ליבו, ויהי מסור לקיום הישוב, וביחוד להרחבת הישוב החקלאי בארץ ישראל….
בהיותו במבחר שנותיו, בעל אשה ובנים וכל טוב הצלחה בידו, נשאו ליבו לבוא במסורת דת משה וישראל. ואחרי אשר לא צלחה אז בידי בני משפחתו להכריז עליו בדרך רשמית על פי חוקי המדינה כי הנהו מטורף ויצא מדעתו, הוציאו מידו את כל הונו ורכושו הגדול, והוא לא שת ליבו לזה, ויעזוב את ארץ מולדתו ויבוא ללונדון, וברעיון של חיבת הארץ, השתדל לכונן מושבות לעבודת האדמה בין אחינו בני ישראל היושבים בארץ הקדושה, ולא עלתה בידו. ומלונדון נסע לארץ הקדושה, ויבוא בברית ישראל לעיני השמש, בא לחסות תחת כנפי השכינה, ויקרא שמו בישראל – "ישראל בועז". ודת ישראל שפרה עליו, וידקדק מאד במצוות, ויתהלך לפני ה' בארצות החיים באמת ובתמים, יותר מעשרים שנה. מכל בני משפחתו אשר נשארו באמנה איתו, ויאהבוהו גם אחרי השליכו דת אבותיו אחרי גוו, היו: אמו הזקנה ואחד מבניו הנוצרים. שני אלה כתבו אליו תמיד ויכבדוהו."
באשר לעבודת האדמה פירסם מיכאל בועז את משנתו במאמרים, ולהלן קטע מפירסום משנת 1853:
"עלינו להקדיש שטח אדמה בעמק ליסוד מושב למופת, שבו יעבדו על פי השיטות החדשות הנהוגות באנגליה ובארצות הברית. העבודה צריכה להימסר לאיש מעשי ומומחה, בכדי שלא יוציא את הכסף לרוח. יש לעודד את העם כי יניב תוצרת הנושאת פרי, ולהנחיל אנשים על האדמה, ולא להוציא כספים על כל מיני משולחים, המבזבזים סכומים עצומים ללא תועלת לעם."
הוא הגה תכנית להתישבות והרי חלק מסעיפיה:
א) לסייע ליהודים שיש ברצונם להתישב בארץ ישראל.
ב) לאסוף כספים לשם כך, ולשם לימוד עבודת הקרקע.
ג) התמיכה לעובדי אדמה תינתן ללא הבדל עדה, בתנאי שיהיו אלה אנשים שומרי מצוות.
ד) עם ישראל בגלות ימנה ועדים בא"י שישגיחו על פרטי התכנית והגשמתה.
מיכאל בועז נטע גנים באיזור יפו, שילם ביד רחבה לעובדים – חניכים
, למען ילמדו את תורת עבודת האדמה. הוא הביא לשם גם עובדים מירושלים, אבל בגלל בעיות כספיות לא האריך הניסיון הזה ימים, וזה היה גם גורלם של ניסיונות אחרים שביצע.
אחד מהמקומות שם רצה מיכאל בועז להקים מושבה היה עמק רפאים, ומענין שכ – 10 שנים לאחר שהתווה את תכניתו אכן קמה במקום מושבה, אבל לא יהודית אלא טמפלרית – גרמנית.
מיכאל בועז נפטר בירושלים בשנת 1860.