מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "חיים והווי בירושלים"
קולנוע אוריון
קולנוע אוריון נמצא ברחוב שמאי פינת רחוב דרום בירושלים.
כדי לכתוב על בתי הקולנוע אוריון ואורנע נפגשתי עם בנו של המייסד – יצחק מזרחי ואני מודה לו מאד על עזרתו.
עזרא מזרחי היה בנו של יוסף משה מזרחי בעליו של קולנוע אדיסון וכדי להקים את קולנוע אוריון הוא חבר לשני שותפים: דאוד דג'אני ומשפחת דבאח. בית הקולנוע נפתח בשנת 1938.
לפני פתיחתו הוצע פרס של 6 חדשים כניסה חינם למי שיציע שם שיתקבל לקולנוע. וזה נוסח ההודעה:
"פרס של 6 חדשים כניסה חפשית לקולנוע
יינתן לכל מי שיציע שם מתאים לקולנוע החדש
העומד להיגמר בקרוב ברחוב בן יהודה
והנבנה על ידי ה"ה דבח – מזרחי.
הצעות במעטפות סגורות יש לשלוח
למשרד תיאטרון "אדיסון" עד ה – 10 לאפריל
ועדה מיוחדת תקבע."
כחודש לפני פתיחת בית הקולנוע פורסמה ההודעה הבאה:
קולנוע חדש "אוריון"
בחודש הבא יחנך בירושלים קולנוע עברי חדש,
הוא הקולנוע הרביעי בעיר. הוא מוקם סמוך לרחוב בן יהודה.
והוכנסו בו שכלולים חדישים.
בשבועות האחרונים ערכו בעלי הקולנוע ה"ה דבח – מזרחי
התחרות לבחירת שם לקולנוע החדש
מבין ההצעות הרבות נבחר השם "אוריון"
בערב הפתיחה פורסמה ההודעה הבאה:
הערב ( 21/7/1938 ) פתיחה חגיגית של הקולנוע
הירושלמי החדש "אוריון" רחוב בן יהודה.
האולם יחונך על ידי הסרט: "ויקטוריה הגדולה"
בהשתתפות : אנה ניג'ל – אנטון וולברוק
נוסף לתכנית הסרט: "הקמת טירת צבי ביום אחד"
2 הצגות : 7:15 – 9:30.
בית הקולנוע ניתן בירושה על ידי י.מ. מזרחי לבנו עזרא והוא זה שחבר עם השותפים כדי לבנות את קולנוע אוריון. עם הזמן קנה עזרא את חלקם של השותפים והפך להיות הבעלים היחיד. המשפחה גרה מעל הקולנוע ושם גם נולד בנם יצחק. רוב העובדים עברו מ"אדיסון" ל"אוריון".
בית הקולנוע "אוריון" היה המתקדם בירושלים מבחינה טכנולוגית. היו בו 1400 מקומות ישיבה כלומר בית קולנוע ענק במושגים של ימינו. משך הזמן קנה עזרא את המגרשים שמדרום לאוריון עליהם הקים בשנת 1953 את קולנוע אורנע.
קולנוע אוריון בנוי בצורת חצי חבית מחומר קל הנשענת על קשתות פלדה מעוגלות ואלה נשענות על קירות בטון.
מעל הקולנוע מבחוץ, כמו כל קולנוע היה לוח ענק עם שם הסרט ותמונה מצוירת מתוכו. את הצייר של קולנוע אוריון מתאר חיים באר בספר "חבלים":
"…או למשל, אדון מרדכי רוזנשטיין, לפרנסתו היה האיש המכונס, הכורך על צווארו צעיף צמר כדרך האומנים, מצייר את הפלקטים של קולנוע "אוריון": יושב בקיטונו הקטן שעל גג הקולנוע, הנשקף על הרחוב, וקורע בפוך את עיניה של מרילין מונרו או מוסיף ששר ללחייה של סופיה לורן. בייחוד היה מגדיל לעשות בערבי חגים, כשהיה מקים לתחיה, בדיקט וביריעות יוטה, על גבי המישורת שמול הכניסה לקולנוע, מעמדים מתוך סרטים "שוברי הקופות" דוגמת "תותחי נברון" או "הגשר על הנהר קוואי". בביתו שבבתי ויטנברג , היתה מתגלית פנימיותו: אמן נסער המבקש לבטא את נפשו – נפש בחור ישיבה, שהיה לאחד מתלמידיו של פרופסור שץ ב"בצלאל" – בשמן ובפסטל."
לקולנוע היה גם סדרן מפורסם בשם גבריאל ג'רוסי שכונה בירושלים "מלך עולם הקולנוע" או "גבריאל תכניס אותי". מספרים שכאשר בגין ביקר בקולנוע הוא הדביק נשיקה לקרחתו של גבריאל.
משה דדש – איש עסקים ישראלי המוכר בעיקר מתפקידו ארוך השנים כיושב ראש בית"ר ירושלים שימש כמקפל כסאות ב"אוריון". אחד מנרצחי ה – ל"ה – יחיאל כלב, עבד גם הוא בקולנוע.
אחד מספורי בית הקולנוע הוא הספור הבא:
הבן הגדול של משפחת מזרחי – משה, למד בבירות ובשנת 1946 הגיע לירושלים לחופשה. בערב הלך לסרט ובאולם היו יהודים וחיילים בריטים. אחד החיילים הבריטים הציק לבחורה יהודית שהיתה בהיריון ומשה קפץ לעזור. במקום התפתחה קטטה וכשאבק הקטטה שכך התגלתה גופת חייל בריטי הרוג. המקום הוקף בחיילים בריטים מלווים בשיריוניות שדרשו את משה מזרחי. המשפחה התארגנה ותוך 48 שעות עזבה לארצות הברית חוץ מהאב עזרא. הם חזרו רק ב – 1949.
בפברואר 1948 היה פיצוץ ברחוב בן יהודה הסמוך בו נהרגו 54 איש. במשפחה יש המשוכנעים שהפיגוע היה מעשה נקמה נגד קולנוע אוריון והמשאיות לא יכלו להתקרב אל הקולנוע בגלל מתרסים אותם הציב עזרא מזרחי ברחוב בן הלל המוביל מרחוב בן יהודה אל הקולנוע כיון שחשש מנקמה שתבוא.
בשנות ה – 80 התחילו להגיע ארצה מכשירי וידאו ובשנת 1986 התחילו השידורים הניסיוניים של הטלויזיה. הפגיעה בבתי הקולנוע היתה קשה ולכן חיפשו פתרונות. בין השאר החלו להקרין באולמות קטנים. קולנוע אוריון פוצל לחמישה אולמות קטנים שנקראו "אור "1 עד "אור 5". בין האולמות היתה מסעדה בשם "גן אוריון"
התכנון והבצוע היו לקויים ובעקבות כך הרעיון נכשל ובסופו של דבר נסגר הקולנוע.
כאשר נסגרו בתי הקולנוע פעל במקום סניף של מקדונלדס והיום (2018) יש שם פאב אירי.
לסכום קולנוע אוריון פעל מתקופת המנדט ועד לשנות ה – 90, משך כ – 60 שנה.