ראשי העיר היהודים של ירושלים

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"

 

בתקופת המנדט כיהנו ראשי עיר ערבים כחלק מהסטטוס קוו שהיה בעיר.  דניאל אוסטר כיהן אמנם כראש עיר אבל רק כממלא מקום.  לאחר קום המדינה ראשי העיר היו יהודים ודניאל אוסטר היה הראשון שבהם.

דניאל אוסטר – אפריל 1948 – 8/1/1951.

נולד בגליציה למד משפטים בוינה ועלה ארצה בשנת 1914.  לאחר מלחמת העולם הראשונה בה שרת כקצין מטעם הצבא האוסטרו-הונגרי, כיהן כיועץ המשפטי של ועד הצירים ובין שאר עיסוקיו היה חבר באסיפת הנבחרים הראשונה, יו"ר ועד שכונת רחביה בה גר, חבר ועד העיר ירושלים בתקופת המנדט ומחותמי מגילת העצמאות.

היה חבר מועצת העיר, סגן ראש העיר חוסיין אל חלאדי וממלא מקומו, ושזה פוטר בשנת 1937 היה אוסטר ראש העיר בפועל. תקופה זו הסתיימה כאשר מוסטפא אל חלאדי מונה כראש העיר ואוסטר חזר למשרת הסגן.  כאשר מוסטפא מת שוב כיהן אוסטר כראש העיר, אבל בעקבות חילוקי דעות בין היהודים והערבים בשאלה מי צריך להיות ראש העיר, ערבי בגלל הסטטוס קוו, או יהודי בגלל שהם מהווים את הרוב בעיר, מונתה ועדה קרואה שכיהנה עד סוף תקופת המנדט.  לאחר קום המדינה היה אוסטר לראש העיריה היהודי הראשון שלה מטעם המפלגה הליברלית עד לבחירות בהם לא זכה.  בתקופה זו היה עליו לשקם את העיר שלאחר מלחמת השחרור, לקלוט עליה ולבנות שכונות חדשות.

ראו הרחבה על דניאל אוסטר.

 

שלמה זלמן שרגאי – 9/1/1951 – 22/8/1952.

בן למשפחה חסידית (ראדזין) ומחשובי הוגי הדעות של תנועת תורה ועבודה של הפועל המזרחי.  הוא טבע את האימרה "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה"

היה ציר לכל הקונגרסים הציוניים בין השנים 1929 – 1987.

היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העליה שלה.

נבחר לראש עיר כאשר מולו התמודד ראש העיר היוצא דניאל אוסטר.  היה ראש העיריה בקואליציה שכללה את המפד"ל, הציונים הכלליים, חרות ואגו"י ומולו עמדה מפא"י החזקה, שהערימה עליו קשיים בתור ראש עיר, גם מצב בריאותו לא היה טוב ולכן החליט להתפטר.

בדו"ח שכתב שופט העליון ש"ז חשין נאמר:

" בציבור רווחה הדעה, כי מר שרגאי התפטר מראשות העיר בגלל מצב בריאותו הלקוי. דעה זו נכונה היא. אך מתוך העדויות שהובאו לפנינו הוברר לנו ללא צל של ספק, כי הוא חלה בעבודתו עקב המלחמה הבלתי פוסקת שהתנהלה בין כתלי העיריה."

יצחק קריב – 25/9/1952 – 3/3/1955.

הוא החליף את שרגאי מטעם סיעת הפועל המזרחי כאשר שרגאי התפטר.  הוא לא סיים את תפקידו בגלל בעיות של גירעון בתקציב וצנע, ובמקומו התמנתה ועדה קרואה.

ועדה קרואה – אפריל 1955 – ספטמבר 1955.

בראש הוועדה עמד הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, ש. ב. ישעיה.

גרשון אגרון – 9/9/1955 – נובמבר 1959.

נולד בשם גרשון אגרונסקי.  הגיע לארץ בשנת 1918 כחייל בגדודים העבריים ונלחם כאן לצד הבריטים.  אחרי המלחמה החליט להישאר בארץ.

בארץ עבד כעיתונאי ובין השאר ניהל את לישכת העיתונות של ההסתדרות הציונית.  הוא היה כתב בארץ עבור עיתונים חשובים בעולם כמו הטיימס והדיילי טלגרף.

ב – ראשון לדצמבר 1932 ייסד והיה העורך של העיתון פלסטיין פוסט, לימים החליף את שמו לג'רוזלם פוסט (1950).  העיתון היה פרו ציוני ונלחם בהגבלות שהבריטים הטילו על היישוב בארץ.

לאחר קום המדינה בין השנים 1949 – 1951 כיהן כראש שירותי ההסברה.  בתום כהונתו זו חזר לעיתונו.

בין השנים 1955 – 1959 השנה בה נפטר, כיהן כראש עירית ירושלים.

באוגוסט 1956 ניצל מניסיון הדחה של הסיעות הדתיות בשל פתיחת בריכה מעורבת בירושלים.  הצלתו באה בזכותו של רחמים כלנתאר שעבר מסיעת הפועל המזרחי לסיעתו של אגרון ובזכותו נסיון ההדחה נכשל. כלנתאר תרם ביטוי חדש לשפה העברית – "כלנתאריזם" שפירושו בגידה פוליטית.  אגרון בתמורה מינה את כלנתאר לסגן ראש העיר והממונה על ענייני תברואה ודת.

בעקבות פתיחת הבריכה המעורבת ופתיחתו של בית כנסת ריפורמי בירושלים ערכו גופים חרדים טכס "פולסא דנורא" נגד אגרון, וכאשר הוא נפטר שבועיים לפני הבחירות הבאות ראו בכך את הצלחתו של הטכס.

 

מרדכי איש שלום – דצמבר 1959 – 1/11/1965.

בנערותו קיבל חינוך ציוני ודתי.

בשנת 1923 עלה ארצה והיה חבר בגדוד העבודה בתל יוסף, שם ייבש ביצות, ואח"כ חבר בגדוד העבודה בירושלים, שם עסק בבניה.

בשנת 1950 התמנה מטעם מפא"י כחבר מועצת העיר וכאשר מונה אגרון כראש העיר היה איש שלום סגנו.

כאשר נפטר אגרון (ממש לפני הבחירות) היה איש שלום ממלא מקומו ובבחירות של 1959 נבחר כראש העיר.

בבחירות של שנת 1965 התחרה איש שלום מול טדי קולק והם קיבלו אותו מספר מנדטים (5), ומכיון שטדי קולק הצליח למשוך את הדתיים נהיה הוא לראש העיר.

יותר מאוחר לפני מלחמת ששת הימים הוקמה קואליצית חירום ואיש שלום היה לסגן ראש העיר .  בסוף שנת 1967 התאחדו רפ"י והמערך בירושלים ואיש שלום היה לסגנו של קולק  בתפקיד זה שימש עד שנת 1969.

 

טדי קולק – 2/11/1965 – 1993.

בנערותו היה פעיל בתנועת הנוער "תכלת לבן" בוינה ואחר כך פעיל בתנועת "החלוץ" באירופה. (החלוץ היא תנועה ציונית עולמית של צעירים יהודים שהתארגנו למטרות עלייה לארץ ישראל). עלה ארצה בשנת 1934 ושלש שנים מאוחר יותר הצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ עין גב.

במלחמת העולם השניה פעל במסגרת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ואף היה בקשר עם פקידים נאציים כדי להציל יהודים.

יותר מאוחר היה ראש ה"מחלקה לתפקידים מיוחדים" בסוכנות ובמסגרת תפקידו הסגיר אנשי מחתרות לבריטים בתקופת הסזון.

בשנת 1947 יצא בראש משלחת רכש של נשק לארצות הברית.

לאחר קום המדינה שימש ציר בוושינגטון ואחר כך מונה על ידי דוד בן גוריון למנכ"ל משרד ראש הממשלה.

בשנת 1965 הקים בן גוריון את רפ"י וטדי הצטרף אליו.  במסגרת רפ"י היה מועמד לראשות העיר ירושלים ובבחירות הקים קואליציה עם הדתיים והפך לראש העיר.

שנתיים לאחר מכן אוחדה ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים וטדי הפך להיות ראש עיר ששיטחה הוכפל וכן גם אוכלוסיתה.

משך השנים המשיך טדי כראש העיר תחת רשימה של המערך וגם תחת רשימה עצמאית שלו בשם "ירושלים אחת". סך הכל כיהן כראש עיר 28 שנים.

בשנים אלה זכה להקים שכונות חדשות בשטחים שנוספו לעיר, האיץ את פיתוחה, בנה מבני ציבור וגנים בעזרת "קרן ירושלים" שהקים.

בבחירות של שנת 1993 הפסיד לאהוד אולמרט.

 

אהוד אולמרט – 1993 – 2003.

אהוד אולמרט נולד במשפחה רוויזיוניסטית, אביו היה חבר בכנסת השלישית והרביעית.  בגיל 28 בשנת 1973 נבחר כחבר כנסת.

בשנת 1988 מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית ובשנת 1990 מונה לשר הבריאות.

בשנת 1993 התמודד מול טדי על ראשות העיר ירושלים ובעזרת החרדים גם ניצח.  בשנת 1998 נבחר בשנית למשרה זו.

לזכותו נזקפים בין השאר יציאתם לדרך של הפרוייקטים: שכונת "הר חומה", פתיחת מנהרת הכותל, סלילת כביש בגין, מנהרת הר הצופים, הרכבת הקלה, מתחם הולילנד שבגינו הורשע בעבירת שוחד.

לקראת הבחירות לכנסת ה – 16 בשנת 2003 התמודד אולמרט במרכז הליכוד והגיע למקום ה – 32 ואריאל שרון אף הבטיח לו תפקיד של ממלא מקום ראש הממשלה.  אז התפטר אולמרט מתפקידו כראש עירית ירושלים בתאריך 16/2/2003.

 

אורי לופליאנסקי – 2003 – נובמבר 2008

נולד למשפחה דתית וקיבל חינוך דתי.  בצבא שירת כחובש ואחריו עסק בהוראה.

בשנת 1976 ייסד את אירגון "יד שרה" העוסק בעיקר בהשאלת ציוד רפואי – אירגון שקיבל את פרס ישראל.

בשנת 1989 נבחר לופליאנסקי למועצת העיר והיה ממונה על תיק "שירות משפחה וקהילה" היה יו"ר "ועדת התיכנון והבניה" ומ"מ ראש העיריה.  בשנים 1993 – 2003 היה סגן ראש העיר.

עם פרישתו של אולמרט הפך לופליאנסקי  לראש העיר הזמני ובבחירות 2003 שהיו  ביוני 2003 ניצח את ניר ברקת והפך לראש העיר מטעם מפלגת "יהדות התורה".

לופוליאנסקי חייב היה לתמרן בין מצפונו, רצון שולחיו בני הזרם החרדי, ובין רצונות אוכלוסית הרוב החילוני בירושלים, וזה היה לגמרי לא פשוט.  כאשר רצו בני קהילת הלהט"ב לערוך מצעד גאווה בירושלים, ניסה לופוליאנסקי למנוע את זה, אבל בית המשפט איפשר את האירוע ואף הורה לראש העיר לתמוך בו כספית.  קבוצה חרדית מיליטנטית אף תקפה אותו פיזית בטענה שלא התאמץ מספיק כדי למנוע את המצעד.

וכך כתב האתר החרדי "בחדרי חרדים":

"עיריית ירושלים תשלם 60 אלף שקלים ל"בית הפתוח" בעיר לצורך קיום ההפנינג שלאחר מצעד הגאווה. כך קבע בית המשפט המחוזי בעיר שדן בעתירה המנהלית.

עוד הוחלט כי ראש העירייה, אורי לופוליאנסקי, ישלם 30 אלף שקל מתוך הסכום באופן אישי. המצעד יתקיים ביום חמישי הקרוב."

לופוליאנסקי השתתף בטכסי הזכרון להרצל למורת רוח של חרדי ירושלים שמשם בא.

הוא תמך בפתוח שירותי קבורה לחסרי דת ואף הביע את דעתו החיובית בעד חופש בחירה בקבורה.

אבל בסך הכל בתקופתו היתה רגיעה בעיר מבחינת היחסים בין חרדים לחילונים.

בבחירות של 2008 הציבה יהדות התורה את מאיר פורוש במקום לופוליאנסקי ופורוש הפסיד לברקת.

באפריל 2010 נעצר ב"פרשת הולילנד" ואף הורשע בקבלת שוחד בעת שכיהן כראש העיר ויו"ר ועדת התכנון והבניה.  לזכותו עמדו העובדות שאת הכסף לא שלשל לכיסו אלא העבירו ל"יד שרה" לבנית בית כנסת ותרומה לישיבה שניהל בנו.  הוא נידון ל – שש שנות מאסר שקוצרו לארבע שנים ובגלל מצב בריאותו העונש הומר לחצי שנת עבודות שירות וקנס חצי מיליון שקל.

 

ניר ברקת – נובמבר 2008 – 2018

גדל בשכונת גבעת המבתר בירושלים.

בצבא שרת בצנחנים והגיע לדרגת רב סרן.

בעל תואר ראשון במדעי המחשב.

גר כיום בשכונת בית הכרם.

יחד עם אחיו ושני חברים הקימו קבוצת הייטק שפיתחה תכנת אנטי וירוס ויותר מאוחר השקיעו בחברות אחרות.  הרווחית שבהם היתה צ'ק פוינט  – חברה ישראלית העוסקת בפיתוח תוכנה לאבטחת מידע, ואבטחת רשתות ומחשבים.  מעיסקה זו הרויחו מאות מיליוני דולרים.  משך הזמן נכנס גם ליוזמות חברתיות כולל עידוד יוזמות מקוריות וחדשניות.

בשנת 2003 החל את מסעו לכיבוש כסא ראש העיר. סיעתו "ירושלים תצליח" קיבלה פחות מנדטים (6) מ"יהדות התורה" (9). ברקת כיהן כיו"ר האופוזיציה ולופליאנסקי כיהן כראש העיר.  במסגרת תפקידו וגם מחוצה לו פעל בתחומי הכלכלה, החינוך, עידוד יזמות בעיקר של הדור הצעיר והסטודנטים.

בבחירות של שנת 2008 התמודד ברקת מול מאיר פורוש מ"יהדות התורה" וניצח אותו.  הוא קיבל 52% מהקולות ופורוש 48%.  סיעתו "ירושלים תצליח" קיבלה מקום שני עם 6 מנדטים לעומת "יהדות התורה" – 8 מנדטים.  לבקשתו משכורתו השנתית היתה שקל אחד.

בשנת 2013 שוב רץ לראשות העיר וניצח את משה ליאון אבל סיעתו נחלשה וירדה ל – 4 מנדטים.

ברקת היה צריך ל"בלוע עוד צפרדע" בדמות זאב אלקין שמונה לשר לענייני ירושלים.

במרץ 2018 הודיע שהוא פונה לפוליטיקה ארצית ולא ממשיך להתמודד על ראשות העיר ירושלים.

ברקת התמקד בפרויקטים גדולים ובשכונות פחות הרגישו אותו, גם מבחינה פוליטית למרות שראה עצמו כאיש הליכוד (התפקד בשנת 2015) לא קידם בנית שכונת "שער המזרח" בין הגבעה הצרפתית לשטח 1E, פעל למסירת שכונות ירושלמיות לניהול הראשות הפלסטינית.  בשנת 2014 ברקת קידם את תוכנית ערב א-סוואחרה, תוכנית שכוללת בנייתן של כ 7,000 יחידות דיור לתושבי ג'בל מוכבר וערב א-סוואחרה.  מצד שני קידם בנית 300 יחידות דיור בשכונת "קדמת ציון"