.
מתוך: "דפי עזר ללימוד ירושלים"
.
סגנון ביזנטי – סגנון מהתקופה הביזנטית. בדרך כלל מבנה רבוע בעל כיפה או כיפות. אופיני לו קשתות מעוגלות ושורות עמודים בעלות כותרות שיש בגילוף עשיר. דוגמא: כנסית סנט ג'והן, ביכ"נ החורבה ותפארת ישראל.
סגנון גותי – סגנון אירופאי החל מאמצע המאה ה – 12, בעיקר עבור כנסיות קטדרלות ומנזרים. מתאפיין בבניה חדה צרה וגבוהה. בירושלים יש סגנון ניאו-גותי שמאפיניו חצר כניסה קידמית (אטריום), מגדל שער כניסה, מגדל פעמונים מרובע שבפינותיו מגדלונים, חלונות תחרה, תומכות, מעקות משוננים ומרזבי אבן מסוגננים. דוגמא: כנסית המשיח, קטדרלת סנט ג'ורג', סנט אטיין.
סגנון רומנסקי – סגנון אירופאי החל מהמאה ה – 9 מתאפיין בבניה מסיבית באבן, קשתות מעוגלות, קמרונות צולבים, קמרונות חביתיים, פיסול עשיר, פתחי כניסה מרשימים המעוצבים במתכונת של סידרת עמודונים וקמרונות נסוגים. דוגמא: כנסית הקבר וכנסית סנט אנה. ניאו רומנסקי – כנסית הגואל.
סגנון רנסנסי – תחילתו במאה ה – 15 באיטליה והוא סגנון המשתמש הרבה במרכיבים קלאסיים. מאופין בסימטריה קשתות וגמלונים והדגשת הקו האופקי לעומת הקו האנכי בגותיקה. דוגמא: רטיסבון, הארמון הבוכרי, ארמון סרגיי.
סגנון הבארוק – סגנון אירופאי תחילתו במאה – 17. מאופיין בבינינים סימטריים עם עיטורים כבדים בקנה מידה גדול, פרטים בולטים ועיטורים מסולסלים. דוגמא: בנין מרכזי ב"שנלר" העמודים בפינות ביה"ח הצרפתי, מגדלי נוטרדאם דה פראנס, המגדל המרכזי בחצר סרגיי, המזרקה בשוק אבטימוס.
סגנון הבין לאומי – סגנון מוביל במאה ה – 20 , שיאו בשנות ה – 30. עקרונותיו: ביטול הקישוטיות,
פונקציונליזם, כלומר הפונקציה שמתבטאת בצרכים קובעת את הצורה. הסגנון אסימטרי, מתאים לכל מקום ולכל האנשים ולכן נקרא "בין לאומי". סגנון נקי ופשוט בעל קוים ישרים.
סגנון באוהאוס – בית ספר לעיצוב שתלמידיו היו בין ראשי המפתחים את הסגנון הבין לאומי.
סגנון אר – דקו (arts decoratifs ) סגנון אומנותי עיצובי ע"ש תערוכה בין לאומית שנערכה בפריז בשנת 1925. הסגנון קלאסי הנוטה לסימטריה ולקוים וזויות ישרים. מתאים לחמרים חדשים כמו: פלסטיק, בטון, זכוכית, ברזל. מאפיינים אותו יסודות צורניים כמו קו זורם, קו מדורג, וזיג זג. העיטורים בדרך כלל חוזרים על עצמם.
סגנון אר – נובו ( art-nouveau, בגרמנית- יוגנדשטיל (jugendstil) – סגנון משלהי המאה ה – 19 מאופין בנטיה חזקה לאסימטריה, עושר קישוטים, קוים מתפתלים וזורמים ושימוש נרחב בצורות מהטבע, בעיקר מעולם הצומח. הסגנון קיים מעט בבניני רווחה ערביים מתקופת המנדט.
סגנון ניאו קלאסי – החיאה של הסגנונות היוני והרומי בשלהי המאה ה – 18 ותחילת המאה ה – 19.
סגנון מודרני – סגנון מתחילת המאה ה – 20 שמאופין בדחית סגנונות קודמים שעסקו בחזות המבנה וקישוטו, בניה פשוטה ללא קישוטים, גאומטריה פשוטה וברורה ופונקציונאליזם. דוגמה: הקונסוליה הצרפתית, חלקים מבנין ג'נרלי.
סגנון פוסט-מודרני – תחילתו בשנות ה – 60 של המאה ה – 20. הסגנון גורס שילוב טכנולוגיות מתקדמות ופרשנות חדשה ודקורטיבית לרעיונות מסורתיים.
סגנון אקלקטי – לקטנות, כלומר סגנון אדריכלי המשלב אלמנטים מסגנונות שונים
אבלק – בניה באבנים בגוונים שונים.
אבן ראשה – האבן שבמרכז הקשת.
אומנה – עמוד חזק ומסיבי בבנין לתמיכה בדרך כלל מרובע.
אטריום – במקור חצר פנימית בבית רומי. גם חצר בחזית קדמית של כנסיות.
אפסיס – גומחה בקיר המזרחי בכנסיה.
אפריז – רצועת אבן אפקית ובה עיטורי תבליט מתחת לכרכוב הגג.
ארקדה – (סטיו) מעבר מקורה או קמרון הנתמך בעמודים נלקח מהמלה arch – קשת.
ארקר – מרפסת (מאבן או עץ) סגורה בולטת, נפוץ בעיר העתיקה, מאפשרת לראות מבלי להיראות.
באלוסטר – מעקה מרפסת או גג עשוי רצף עמודונים. דוגמא: בתים יהודיים ברוממה.
גגון צל – גגונים מעל לחלונות ומרפסות בעיקר פינתיים נגד גשם ושמש, נפוץ בסגנון הבינלאומי.
גמלון – משולש עליון בחזית הבנין.
ח'אטשקאר – צלב אבן ארמני המשמש כלוח הקדש או כאבן זיכרון. הצלב מסוגנן ומסמל את עץ החיים.
ח'אמי – אבן לא מעובדת
חלון זוגי – שני חלונות וביניהם עמוד אבן מפריד, נפוץ בירושלים באדריכלות המסורתית.
חלון פס (רצועה) – חלון אופקי צר לאורך קטע ארוך בחזית מודגש ע"י מסגרת או גג בטון. ס. בין לאומי.
חלון שושנה – חלון עגול עשוי תחרה נמצא בחזית נפוץ בכנסיות גותיות ורומנסקיות. דוגמא: כ. הגואל.
חלון שיש מחורר – חלון עשוי שיש מנוקב ובנקבים זכוכית צבעונית. דוגמא: ביכ"נ ספרדים.
חלון תחרה – חלון עם עיטורי אבן מגולפים (גותי וניאו גותי) דוגמא: כנסית המשיח.
טאקה – חלון אורור עליון
טנבור (תוף) – מבנה מעוגל או מצולע בעל חלונות שעליו יושבת הכיפה. דוגמא: כיפת הסלע.
כותרת – החלק העליון בעמוד אבן או שיש בדרך כלל מעוצבת ומסוגננת.
כותרת דורית – כותרת פשוטה ומרובעת. לקוחה מהאדריכלות הקלאסית.
כותרת יונית – כותרת בצורה חלזונית משני צידיה. לקוחה מהאדריכלות הקלאסית.
כותרת סל – מעוצבת כרשת קלועה ונפוצה באדריכלות הביזנטית.
כותרת קורינתית – מעוצבת בעזרת עלי אקנטוס (קוציץ). לקוחה מהאדריכלות הקלאסית.
כיזן – צינורות חרס להקלת עומס בבנית קמרונות, בבנית מעקות לגגות מעניקים פרטיות ואיורור.
כריות קשת – הקשת בנויה מכריות, נפוץ בבניה הצלבנית והטרום צלבנית מקורו כנראה מזרחי.
כרכוב – (קרניז) אלמנט קישוטי בחלקה העליון של חזית מבנה או מעל פתח מרכזי.
ליוואן – חדר מרכזי שממנו יוצאים חדרים נוספים. נפוץ בבניה הערבית.
לנטרנה – מגדלון מוקף חלונות בקצה הכיפה המחדיר אור פנימה. דוגמא: הכנסיה הרוסית.
מוקרנס (נטיפים) – עיטור מאבן או גבס בצורת נטיפים, נפוץ בבניה הממלוכית.
מושרביה – סבכת עץ בבית המוסלמי המכסה את החלונות.
מחראב – גומחת תפילה בקיר המסגד הפונה לכעבה במכה.
מיזי אחמר – אבן אדמדמה טובה לסיתות במיוחד לטובזה.
מיזי חילו – אבן לבנה עם גידים צהובים, נוחה לעיבוד ואטומה למים.
מיזי יהודי – אבן קשה ודחוסה (קשה כערפו של יהודי).
מיזי מלכי – אבן מלכותית רכה ולבנה נוחה מאד לעיבוד.
מנבר – במת דרשן מוגבהת במסגדים.
סטוקו – עיטור ע"י טיח מכוייר דוגמא: עיטורי כיפת הסלע, עיטורים בבית המידות ברובע ההרודיאני.
נארי – אבן רכה וקלה חדירה למים ולכן משמשת בעיקר קירות פנימיים.
עיבוד אבן טובזה – עיבוד גס ובולט בצורת בטן.
עיבוד אבן מוטבה – עיבוד האבן העדין ביותר.
עיבוד אבן מוסמסם – עיבוד אבן עדין (יותר מתלטיש ופחות ממוטבה)
עיבוד אבן תלטיש – עיבוד אבן בחספוס בינוני.
ערבסק – תשליבים עיטוריים גיאומטריים וצמחיים.
פורטיקו – מבואת כניסה מקורה על עמודים. דוגמא: אל-אקצא.
פטיו – חצר פנימית קטנה.
פילאסטר – חלק מקיר המעוצב כעמוד לקישוט.
פרסקו – ציור על קיר כאשר הצבע מעורב בטיח הלח.
קונכייה – עיטור בצורת קונכייה נפוץ בפתחי כניסה למבנים ממלוכים.
קונסולה – עיטור אבן בולט מהקיר, בדרך כלל בצורת S . דוגמא: בנין מלון רון בכיכר ציון.
קלויסטר – חצר המוקפת ארקדה. דוגמא: כנסית הגואל, חצר קבר דוד.
קמרון – תקרה קשתית
קמרון חבית – קמרון גלילי בצורת חצי חבית. נפוץ בבניה הצלבנית.
קמרון צולב – קמרון הנוצר מהצלבת שני קמרונות.
קשת מקילה – קשת מעל משקוף או חלון זוגי המסיתה את העומס לצדדים.
רוזטה – עיטור המזכיר את פרח הורד.
רילסים – קורות ברזל בדוגמת פסי רכבת. נפוץ בתקרות ומרפסות לאחר 1892 (בוא הרכבת לירושלים).
שימוש משני – שימוש חוזר בחמרי בניה שנלקחו ממבנים מן העבר.
שמש עולה – עיטור בסגנון אר-דקו מופיע בשערי בתים בגאולה מקור ברוך ובבנין העיריה הישן.
תא לחימה (משיקולי) – תא לחימה בולט המאפשר שפיכת שמן רותח. נמצאים מעל לשערי העיר העתיקה.
תומכה דואה – תומכה קשתית לתמיכה במבנה בניצב לקירות. סגנון גותי דוגמא: סנט אטיין.
תורבה – מבנה קבורה הנפוץ באדריכלות הממלוכית.
תימורה – דגם קישוטי הנראה כעלה התמר. מקורו באדריכלות ההלניסטית.