מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
גרסת שמע של המאמר נמצאת בסוף הדף
דר' יצחק ד'ארבלה נולד באוקראינה של היום בשנת 1847 בשם יצחק אמציסלבסקי. הוריו היו חסידי חב"ד והם חינכו אותו בדרכם אבל גם היקנו לו השכלה כללית. הוא סיים גימנסיה וגם אוניברסיטה בפטרסבורג. את לימודי הרפואה ותואר הדוקטור עשה בפריז. הוא התחתן פעמיים: פעם ראשונה עם תלמידתו הנוצריה סופיה שממנה התגרש ופעם שניה עם מאלוויה לבית שוורץ.
ברוסיה שימש כרופא צבאי והשתתף הכיבוש טשקנט במלחמה בין רוסיה לתורכיה בשנים 1877 – 1878. בצבא גם שירת בגדוד הפרשים ה – 17 שם זכה בעיטור גבורה.
יותר מאוחר ערק והגיע עד לפנמה שם טיפל בחולי מגפת כולירע שפרצה שם.
בשוויץ טיפל בחולי שחפת מהמעמד העליון ושם הכיר גם את אשתו הראשונה סופיה איתה התחתן באלכסנדריה בשנת 1879 למרות התנגדותם של הוריו.
במסגרת היותו רופא הוזמן להיות רופאו של סולטאן זנזיבר באפריקה. הוא התחבר מאד עם הסולטן ולא רק בגלל היותו רופא, והסולטן שלח אותו גם לשליחויות דיפלומטיות באירופה. כאות הוקרה על שירותיו העניק לו הסולטן אי קטן בשם ארבלה וזה גרם לו לשנות את שם משפחתו ולהיקרא יצחק ד'ארבלה.
בשנת 1886 נפגש עם הברון רוטשילד בפריז והוא שכנע אותו לעזוב את פריז ולהיות רופא של המושבה "ראשון לציון". שם הוא קיבל מפקידיו של הברון שדה וכרם.
בשנת 1889 נפטר רופא בית החולים רוטשילד – "יצחק שוורץ (אבי אשתו של ד'ארבלה) והוא נקרא למלא את מקומו למורת רוחם של אנשי "ראשון לציון". הוא כיהן בתפקידו 10 שנים וביתו שימש גם מרכז לחיי החברה הגבוהה של ירושלים. במסגרת זו ערך קבלות פנים ונשפים. ביתו היה מול בית החולים ומשמש היום כמלון בשם "וילה בראון".
בשנת 1899 נאלץ להתפטר. את הסיפור שהביא להתפטרותו מספר חיים מיכל מיכלין בספרו "ראי הדורות":
"חברי הנוצרים הפרסביטריאנים בירושלים המחכים עדין לביאת המשיח, רחש ליבם לפני כ – 80 שנה לערך, להכין מקום חשוב לקבלת פני המשיח שיבוא פתאום. למטרה זו הסכימו לאסוף סכום הגון, ולקנות בו כמות גדולה וחשובה של בד לבן, וגם להכין יתדות, קורות, מסמרים וחבלים, והכל מהמין המעולה ביותר למען יספיקו להקים מזה אהל גדול על מרום הר הצופים אשר שמה, בטח, יופיע המשיח ראשונה, אהל שיכיל לכל הפחות 5000 איש. אחרי ההסכמה מיהרו והחליטו ויקנו כל החומר הדרוש להקמת האהל, ויבזבזו על זה כסף רב… והבד היה חתום בכל איזה מטרים בחותם העדה שלהם… אז נתעוררה דאגה מי ישמור על הרכוש הזה התופס מקום גדול, אצל מי להפקיד אותו עד ביאת הגואל… בשנת 1888 נגמר בנין בית החולים רוטשילד חוץ לחומת העיר ושם הופקד הפיקדון הנזכר, עד ביאת הגואל. רופא ומנהל בית החולים היה אז איש ישר, דר' שוורץ, והוא שמר היטב על הפיקדון. אבל אחרי מות הדר' שוורץ נכנס לשרת בתור רופא בית החולים דר' יצחק ד'ארבלה… והוא לא כן חשב. בראותו כי הבד עתיד להירקב, וחבל, מדוע לא ישתמשו בו להכנת בגדי לבן עבור החולים, כותנות ומכנסיים וטליתות קטנות וחולצות וכו'. ובלי שים לב שיש על הבד חותם הנוצרים, ציווה שיחתכו ויתפרו בגדי לבן למכביר בעד החולים, ולא זו בלבד אלא ששנה אחת היתה בצורת בעצים …ועל כן ציווה הדר' ד'ארבלה לקחת את הקורות ואת היתדות ולהשתמש בהם לצרכי הסקה, באמרו כי בבוא המשיח ישתדלו שרי רוטשילד לשלם המחיר ולקנות בד חדש וחמרים חדשים לצרכי האהל. וכמובן לא היתה לשרי רוטשילד כל ידיעה ממעשי הרופא שעשה כל זה על דעת עצמו… ויהי היום ויקם סכסוך גדול בין רופא הבית ובין בן משק הבית מר אריה לייב זכס, וזה האחרון ידע היטב מה שעשה הרופא עם הפיקדון, ועל כן לקח שתי כותנות ושני זוגות מכנסיים וגם שתי טליתות, שבמקרה נשאו עליהם שתי חותמות יחד, חותמת של הנוצרים וחותם הכביסה של בית החולים. ויעש מכולם (בנוכחות כותב שורות אלה) חבילה אחת וישלחה לפריז להשר רוטשילד למען יתעורר וינזוף ברופא. בפריז השתוממו על המעשה הנורא הזה. לא עבר זמן רב והרופא הוכרח להגיש פיטורין, וגם בן משק הבית התפטר…אומרים שהרופא איבד עצמו לדעת בחו"ל ויש אומרים שמת מיתה טבעית"
דר' ד'ארבלה התפרסם גם בדברים אחרים שעשה: הוא היה בעל אדמות בראשון לציון, בסג'רה ובמקומות אחרים, אדמות שנוהלו על ידי קרוביו.
הוא חקר את תולדות יהדות ספרד ואף חקר את לשונם. הוא ידע 12 שפות ואף כתב מילון ספרדי-עברי. הוא עמד בראש חברת "שפה ברורה" שהקים אליעזר בן יהודה שלימים הפכה ל"ועד הלשון העברית" ואחר כך ל"אקדמיה ללשון העברית".
לאחר שעזב את בית החולים רוטשילד כיהן כרופא בפלרמו שבסיציליה ואחכ' היה רופא בתוניס שם מת בפתאומיות בשנת 1910 כשהוא בן 63. הותיר אשה וחמישה ילדים (אחד מאשתו הראשונה)
בראשון לציון יש רחוב על שמו.