מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
המאמר נמצא בגרסת שמע בסוף הדף
יהוסף שוורץ נולד בשנת 1804 בגרמניה (עיירה בשם פלאסס) למשפחה ברוכת ילדים (12) כשהיה בן 14 למד בבית מדרש למורים ושם התבלט בכישרונו. אח"כ למד באוניברסיטה בוירצבורג.
כנראה שהפער בין החינוך היהודי השמרני לבין ההשכלה של שוורץ הציק לו. בספר תבואות הארץ בהוצאת לונץ כתב לונץ את תולדות המחבר וכך כתב:
"השקפותיו בעיניני דת ואמונה, ואמונתו בכל דברי חז"ל לפרטיהם לא התאימו את הלימודים, שהקשיב בבית מדרש למדעים ולכן חשב והגה תמיד מחשבות לעלות ארצה הקדושה ולהיאחז בה"
בהיותו בן 25 שירטט את מפת ארץ ישראל בעברית ובגרמנית כאשר אחד הדברים שהיו חשובים לו הוא לקבוע את גבולות הארץ לצורך קיום מצוות התלויות בארץ. במפה זו השתמשו חוקרים והיסטוריונים בני תקופתו, ומבחינת ההלכות התלויות בארץ היא משמשת גם כיום כמפה הקובעת.
בשנת תקצ"ג (1833) עלה ארצה לאחר מסע קשה ולא פשוט שארך שנתיים.
הוא הגיע לנמל יפו ומשם עלה לירושלים שם נשא לאשה את חיה רבקה קרובתו של הגביר ר' שמריהו לוריא. לזוג היו ארבעה בנים וארבע בנות מהם רק שתי בנות הגיעו לבגרות. הן נישאו לר' יוסף ריבלין ור' דן רלב"ג. הוא התיישב ברובע המוסלמי דבר שלא היה בעייתי במיוחד באותם ימים. הוא נהג להתלבש כמנהג הספרדים וגם צניף חבש לראשו כמנהג חכמי הספרדים, כדי להתמזג עם סביבת מגוריו. אז גם הוסיף לשמו את האות ה' לפי הפסוק: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (תהילים פ"א ו').
חקר ארץ ישראל בשילוב עם לימוד תורני מאד משך אותו והוא נהג להסתובב בארץ וביחוד באזור ירושלים וחקר נושאים כמו טבע הארץ, התושבים, שמות מקומות והיסטוריה יישובית. את מחקריו העלה על הכתב וגם נהג לצייר לצורך הבהרה.
וכך כתב בספר "דברי יוסף":
"ומיום שזכיתי לשבת בארץ הקדושה והוא מי"ג לחדש ניסן שנת תקצ"ג (1833), שמתי ליבי ועיני על כל עניני הארץ, על מעמדה, איכותה, מהותה, כמותה ומעמד וקורות יושביה."
עבודתו לא היתה קלה וכך כתב בהקדמה לספר "דברי יוסף":
"ואל תשית עלי חטאת קורא ידידי, אם לא תמצא כל דבר ודבר בתכלית השלמות, כי לא ארץ נושבת הארץ הזאת ולא נמצאים בה לא כלי הבטה (מלשון להביט) ולא כלי המידה והמשקל וכל הדברים ההכרחיים לחוקרי ודורשי החכמות, וגם לא ספרי חכמי העמים להעתיק מהם איזהו ליקוטים. ולא כתבתי כי אם מה שנשאר בזיכרוני מילדותי, בעת אשר עסקתי בספריהם."
הוא ייסד בית מדרש בשם "עדות ביהוסף" והרבה להתענות ולהסתגף. הוא נהג לעלות על הגגות ועל ראשי ההרים כדי לקבוע בדיוק את שעת הזריחה והשקיעה. את התוצאות פרסם ב "דברי יוסף" ובספרים אחרים שכתב.
כתב כמה ספרים וביניהם:
תבואות הארץ – גאוגרפיה של ארץ ישראל.
תבואות שמש – חישובי שקיעה וזריחה.
לוח לשנת תר"ג – קביעת הזמנים בארץ ישראל.
דברי יוסף – שאלות ותשובות בהלכה.
שושנת העמק – ענייני חכמה השווים לכל נפש.
לקוטי הפרדס – חידושי תורה בתורה שבכתב ובעל פה.
אין ספק שספרו החשוב היה "ספר תבואות הארץ" העוסק בארץ ישראל: גיאוגרפיה, תושבים, חי, צומח, ישובים וכד'. הספר תורגם לאנגלית וגרמנית ואף זכה לעיטור כבוד מטעמו של הקיסר האוסטרי. הספר יצא בארבע מהדורות.
בסוף שנות ה – 30 של המאה ה – 19 נוסד בירושלים כולל הו"ד שאיגד את יהודי הולנד ודויטשלנד. מטרתם היתה לדאוג שהכספים שיגיעו מארצות הכולל יגיעו לאנשי הכולל בירושלים וכך יגדילו את חלוקתם. יהוסף שוורץ היה דמות חשובה ומשפיעה של כולל הו"ד בירושלים.
כאשר הגיע לודויג אוגוסט פרענקל לירושלים כדי לייסד את בית ספר למל נתקל באהדה ספרדית ולעומתה בהתנגדות אשכנזית חריפה. היחידים מבין האשכנזים שתמכו בהקמת המוסד היו ניסן ב"ק ור' יהוסף שוורץ שגם הסכים לנהל את בית הספר, אבל בסופו של דבר נכנע לרבנים ופרש מהמשרה. בית ספר נוסף שעורר מחלוקת היה "דורש ציון" וגם שם הפגין יהוסף שוורץ אהדה למרות דעת הרבנים האשכנזים הפרושים.
ר' יהוסף שוורץ היה מעורב גם בהחזרת ה"חורבה" לידי האשכנזים לאחר שנלקחה מהם בשנת 1721 בגלל חובות לערבים. הפעיל העיקרי בהחזרת ה"חורבה" היה ר' שלמה זלמן צורף שהביא פירמן (רישיון) ממוחמד עלי שליט מצרים ועל ידו עזר ר' יהוסף שוורץ.
ומספר ר' יהוסף שוורץ בספר "תבואות הארץ":
"ביום ה' י"ט אלול שנה הנ"ל (1836) התחלנו לפנות האשפה והזבל ויחלו לבנות. ועד ראש חודש שבט יום ז' שבת קודש פרשת וארא תקצ"ז (1837) כבר נגמר בית המדרש וכבר יכולנו להתפלל בו ונחנכה ביום ההוא בשמחה גדולה ברוך מציב גבולות אלמנה ויקרא את שמו "מנחם ציון"."
יהוסף שוורץ נפטר ממחלת שושנת יריחו בשנת תרכ"ה (1865) כשהוא בן 61.
על נסיבות מותו כותב ד"ר רוטציגעל מבית החולים רוטשילד בעיתון "המגיד" ג' אב תרכ"ה (1865):
"ביום השישי לחודש שבט נקראתי להרב ר' יוסף שוורץ ומצאתיו בחדר בלתי סגור היטב, הולך ושב ובפניו שושנה אדומה. חיש ציותי להקיז לו דם והזהרתיו מאד לשכב במיטתו, אבל גם הוא לא שת ליבו לדברי ולא רצה להקיז לו דם ועוד ביום ההוא יצא החוצה, והיום היה יום גשם סוחף בסופה וסערה, אשר לא היה זה דרכו, כי זה זמן רב היתה מנויה וגמורה אצלו לבלי צאת מחדר לימודו החוצה לעולם. למחרת ציויתיו להישאר במיטתו, וגם לדבר הזה לא נשא פני, כי היה היום יום בוא מכתבים על הבית דואר. ביום המחרת נראו בו אותות כויות עור המוח, ובשישי בשבט גוע."
בשכונת מחנה יהודה בירושלים ישנו רחוב הנושא את שמו.