מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
המאמר נמצא בגרסת שמע בסוף הדף
שמו של האיש היה שמואל אליעזר זילברמן. נולד בפינסק בשנת 1851 ונהרג במאורעות של שנת 1920 בירושלים.
הוא התפרסם בעת המודרנית בגלל שירו של דן אלמגור: "ירושלים של אז":
"זו ירושלים של רב שלום "תהילימזייגער"
ושל למד ווניק כמו רב זונדל הצדיק
של נגר בעיר העתיקה, שמואל-לייזר
של "פורים אליגרה" ומשלוח "פורימדיקס" (לחן נועם שריף. התפרסם כשירו של הזמר מוטי פליישר.)
הוא עלה לירושלים בגיל צעיר והתחתן עם דינה אזולאי (ממשפחת החיד"א) . הזוג הקים משפחה מרובת ילדים.
בשנת 1886 קנה חזקה על חצר ובה 7 חדרים ברחוב מעלות המדרשה שברובע המוסלמי.
וכתב גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים":
"בתוך החזקה של ר' שמואל אליעזר גרו כמה משפחות, משפחה משפחה בחדר"
בתחילת דרכו בעיר התפרנס מחלוקה, אבל מאוחר יותר החל לעסוק בנגרות ואף הקים בית מלאכה בסמוך לביתו. היה ידוע כנגר אומן ועשה עבודות גם למסגדים וכן עבור הצבא העותומני.
וכתב גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים":
"הנגריה שלו היתה במרתף אפל במעלה הרחוב"
בביתו הקים בית כנסת בו התפללו אנשים מהסביבה וכן עובדי הנגריה שלו. שעות התפילה בבית הכנסת הותאמו לאנשים עובדים ולכן נקרא גם: "בית הכנסת של בעלי מלאכה". תפילת שחרית היתה מוקדמת ובין מנחה לערבית מסר ר' שמולייזר עצמו שעורים בשולחן ערוך ובפרשת השבוע. בחגים ושבתות ערך קידושים עם ארוחות חמות ובמוצאי שבתות ערך סעודת "מלוה מלכא". כמובן שעבור עניי ירושלים היו אלה סעודות חשובות ובעיקר בימי מלחמת העולם הראשונה בה סבלה ירושלים מרעב.
וכתב לונץ בלוח ארץ ישראל תרס"ט (1909):
"בית הכנסת של מר שמואל אליעזר לאמנים ופועלים ברחוב "בית פקידות העיר" (הסראיה) נוסד בשנת תרמ"ב (1882).
בחצרו היה עורך גם חתונות למוכי גורל כמו עוורים, יתומים ונזקקים.
אחת המצוות האהובות עליו היתה פדיון פטר חמור ומספר גד פרומקין:
"ר' שמואל לייזר היה יהודי רחב גרם, בעל מלאכה עליז ושמח בחלקו, קצת בעל גאווה, חומד לצון ואוהב להתהדר במצוות שאינן מן השכיחות. נוסף למצוות החזקת בית הכנסת, חביבה היתה עליו מצוות "פדיון פטר חמור" שלא כל אדם זוכה בה. מזמן לזמן היה קונה אתון מבכירה ללדת, וכשנולד חמור בכור, פטר רחמה, היה מסדר חגיגית את הפדיון, מקשט את העיר הרך בתכשיטי אשתו ובנות ביתו, מזמן רבנים ויראים, ואת הכהן, לפדות ממנו את "פטר החמור". לאחר קיום מצווה זו היה מוכר את האתון על העייר שלה ומחכה שתזדמן לו אתון חדשה לשוב ולקיים בה מצווה זו".
שמולייזר היה מעורב גם בפעילות ציבורית של ועד בעלי המלאכה ואף היה חבר בחברת "עזרת נידחים" הידועה, בין השאר, בעזרתה לעולי תימן ובפעילותה נגד המיסיון.
שמואל לייזר נהרג בפרעות 1920 (4/4/1920). על נסיבות מותו מסופר שהוא הסתגר בביתו שברובע המוסלמי יחד עם יהודי אחר בשם יעקב לייב רזובסקי. ברחוב הסתובבו חיילים הודים ששמרו על הסדר. הם דפקו על דלת החצר כדי לוודא שאין בעיות, ורזובסקי, שנשא אקדח, נבהל וירה דרך הדלת בחיילים שבחוץ מבלי לראות אותם. החיילים החזירו אש שממנה נהרגו רזובסקי ושמואל לייזר. (שמואל לייזר נפצע קשה ומת כעבור יומיים ב – 6/4/1920)
זו לא הגרסה היחידה.
פנחס גרייבסקי כתב "יזכור שני" בחוברת "זכרון לחובבים ראשונים", וכך כתב:
"ביום שלישי בבוקר הציתו באש את חצר חנה יפה שבתוך העיר, התנפלו עוד פעם על ישיבת תורת חיים ויציתו אש בכל רהיטי העץ הנמצאים שם וגם על הגזוזטראות הפונות לחוץ, החריבו את בית הכנסת לעדת הגורזים, חצר ר' משה ויטנברג והתנפלו על חצר ר' שמואל לייזר הנגר. גרי החצר עמדו על נפשם ולא נתנו למתנפלים להתפרץ פנימה ויורו המורים וימיתו שנים מהם: הרב ר' יעקב לייב ראזובסקי ור' שמואל אליעזר הנגר."