מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
המאמר נמצא בגרסת שמע בסוף הדף
ראג'יב נששיבי כיהן כראש עירית ירושלים בתקופת המנדט (1920 – 1934) והטביע את חותמו על העיר. הוא נולד לאחת מהמשפחות הערביות המיוחסות של ירושלים, משפחה שהיתה ביחסי יריבות עם משפחת חוסייני המפורסמת. ראג'יב היה בעל תואר מהנדס מאוניברסיטת איסטנבול והתמנה למהנדס המחוזי של ירושלים. במלחמת העולם הראשונה מונה כנציג ירושלים בפרלמנט העותומני ושרת גם כקצין בצבא התורכי.
כתב עליו גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים":
"בשנים האחרונות לשלטון העותומנים התחיל כוכבם של הנששיבים עולה בזכותו של ראג'יב. הכרתי אותו כבר מימי היותו מהנדס המחוז בשלטון העותומני בירושלים. הוא היה צעיר גנדרן, פיקח וחריף, אוהב חיים ומרבה שיחה ולהג. למד בקושטא, דיבר תורכית רהוטה, ולא היה קשה לו לרכוש את ידידותם של הפקידים הגבוהים התורכים ובראשותם הפחה. עם זה שמר אמונים לבני ההמונים שמהם יצא…….."
על תפיסת עולמו מעיד גם הספור הבא מתוך ספרו של גד פרומקין : ("דרך שופט בירושלים")
"ראשיד ביי פחת ירושלים באותו זמן, היה ידידו הטוב של ראג'יב. באחד הימים נסע הפחה בכרכרתו ממעון הקיץ שלו בקטמון דרך שער יפו לארמונו שבעיר, בתהלוכה רבת פאר כרגיל, ארבעה פרשים לפני המרכבה ושני פרשים לאחריה. ראג'יב ישב במרכבת הכבוד לימין הפחה. כשחזר ברגל לביתו בעיר העתיקה והגיע לשער יפו, הצטרף לזאטוטי הקריה בבית הקפה העממי ללגום איתם קפה ולעשן נרגילה. המושל הצבאי של ירושלים, שלא נטה חסד לראג'יב, ראהו בקלקלתו ולמחרת היום סיפר על כך לפחה. כשהעיר הפחה לראג'יב על כך, אמר לו זה: "היום אתה כאן ולמחר אתה הולך למקום שישלחו אותך מקושטא, ואלה שאתה קורא להם בני אספסוף יישארו כאן ובהם אני תלוי."
ראשי העיר של ירושלים לפני הקמת המדינה באו ממשפחות אצולה כמו: חוסייני, חלאדי, עלאמי ודג'אני. משפחת נששיבי לא נמנתה עם משפחות אלה וגם היתה יריבה של החוסיינים ואולי דווקא זה הביא לבחירתו של ראג'יב לראש העיר.
כאשר הבריטים נכנסו לירושלים קבעו שראש העיר היוצא (חוסיין אפנדי אל חוסייני) יישאר בתפקידו ועל ידו יעזרו ששה חברי מועצה: 2 מוסלמים, 2 נוצרים ו – 2 יהודים. חוסיין נפטר זמן קצר לאחר שמונה ובמקומו מינו האנגלים את אחיו – מוסא כאט'ם אל חוסייני. במרץ 1920 נשא מוסא כאט'ם נאום בגנות הצהרת בלפור ונגד המנדט הבריטי ויהודי ירושלים הודיעו למושל הבריטי – רונלד סטורס שהם אינם רואים בו את נציגם. כחודש לאחר מכן שוב נשא נאום אנטי יהודי בפורום חוגגי "נבי מוסא" ואז נאלץ סטורס לפטרו, ובהזדמנות זו מינה את ראג'יב אל נששיבי מהמשפחה היריבה של החוסיינים.
בשנת 1927 נערכו בחירות למועצת העיריה ולמרות לחץ מסיבי מצד משפחת חוסייני בחרו היהודים בנששיבי והוא נבחר. בשנת 1930 התפטרו היהודים ממועצת העיריה כיוון שנששיבי לא שיתף אותם בניהול העיר.
בשנת 1934 נערכו שוב בחירות והפעם בחרו היהודים בנציג משפחת חלאדי שנראה להם יותר נאור. לאחר הבחירות כתב איתמר בן אב"י בעיתונו "דואר היום" (28/9/34):
"נצחונו של הד"ר חלאדי ומפלתו של הדיקטטור העירוני הותיק הם הפתעה נעימה ליהודים ולרוב הישוב הערבי. ראג'יב ביי קצר מה שזרע במשך שנים. כשבא מתנגדו והצהיר קבל כל העיר שישרת את ענייני אזרחיה ביושר לבב ובלי כל פניות אישיות, פעלה קריאתו כדבר הנכסף ע"י הכל זה כבר, כרמז לישועה… ולא רק הערבים, גם אנחנו מקוים ממנו לא מעט. הלא כה כתב בכרוזו לבוחרים: "יחד עם כל חברי , חברי העיריה, אשתדל להכניס חלוקה צודקת של עול המיסים וחלוקה הוגנת ביחס לשרותים בין כל תושבי העיר הזאת בלי הבדל לאום ודת". הדברים האלה מחייבים מאד את אומרם…"
למרות הביקורת ראג'יב פעל בירושלים ואת פעילותו אפשר לראות במקומות שונים בעיר. בתחילתו של רחוב המלך ג'ורג' ישנו שלט לכבוד חנוכתו של הרחוב בשנת 1925. שמו של ראג'יב מופיע על השלט. גם על השלט של בניין העיריה הישן מופיע שמו של נששיבי אמנם לא היו לו כספים לבנות את הבניין, אבל הבניין נבנה בכל זאת בשותפות עם בנק ברקליס כאשר הבנק נתן את הכסף והעיריה את הקרקע. בשכונת רחביה התווכחו מה יהיה רוחב הרחובות. ראש העיר נששיבי החליט על רחובות רחבים בניגוד לדעתה של החברה הבונה – חברת "הכשרת הישוב" שביקשה לבנות כמה שיותר על חשבון רוחב הכבישים. אפילו שירותים ציבוריים נבנו ברחוב הרב קוק בזמנו, שירותים בסגנון ה"באו האוס" שהיוו אטרקציה בירושלים. הוא הציע לקרוא לרחוב אתיופיה בו גר בן יהודה על שמו של מחיה השפה העברית. דרך אגב ברחוב הזה היו למשפחת נששיבי שישה בתים. איתמר בן אב"י בספרו "עם שחר עצמאותנו" מספר שנששיבי היה מבאי ביתם ברחוב אתיופיה.
מאחר שלא נבחר בשנת 1934 הקים מפלגה בשם: "מפלגת ההגנה הלאומית". במסגרת המפלגה היה שותף בהקמת הועד הערבי העליון שעמד בראש המרד הערבי הגדול, אבל הוא תמך בשביתה והתנגד לפעילויות האלימות שבאו בעקבותיה. אמנם הוא ראה סכנה בהתחזקות התנועה הציונית אבל גם הבין שאוכלוסיה משכילה ומתקדמת שתבוא בעקבות החזון הציוני תהיה לברכה לארץ. כאשר פורסמו המלצות ועדת פיל ובהם תכנית החלוקה תמך בה נששיבי אם כי לא העז להצהיר על כך בפומבי. בשנת 1941 השתתף נששיבי בהלוויתו של מנחם אוסישקין והותקף קשות על כך.
נששיבי פנה אל הנציב העליון מקמייקל ואמר לו שהוא משפחתו ומפלגתו יתמכו באנגלים נגד היטלר והשלטון הנאצי.
אשתו הראשונה של נששיבי היתה תורכיה. כאשר היה בתורכיה הכיר לו אלברט ענתבי (לימים מנהל בית ספר כי"ח ועסקן ציבורי) בחורה יהודיה בשם יונה אלדרוסי שהיתה נשואה וגם היה לה בן.
נששיבי החל לחזר אחריה בלהט ובסופו של דבר הוא התחתן איתה ואימץ את בנה – יוסף. לזוג נולדו שני ילדים. יוסף עצמו התאסלם וגר בעמן עד יום מותו.
בתקופת השלטון הירדני כיהן כמושל צבאי של הגדה, שר החקלאות, שר התחבורה וגם אחראי על המקומות הקדושים. הוא נפטר בשנת 1951.
באתר שלשה מאמרים ברצף על עירית לפני קום המדינה. למאמר הראשון יש להקיש כאן