נחלת שבעה – פרק ד' – ייסוד השכונה

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

.

נחלת שבעה

.

ישנן מספר גירסאות באשר ליוזם השכונה:

ראשונה היא גירסתה של משפחת סלומון כפי שמספר מרדכי סלומון בנו של יואל משה סלומון, בספרו "שלשה דורות בישוב":

ר' יואל משה נשא נאום במסיבת חבריו בימים הראשונים של "פתח תקוה", ובנאומו הוא סיפר:

"הדבר היה בל"ג בעומר, ביום אשר תושבי ירושלים הולכים להשתטח על קבר שמעון הצדיק, ואני מטייל עם מספר חברים מחוץ לעיר בדרך יפו, עד מקום החומה החדשה שהרוסים החלו לבנותה סביב לנחלתם.  עוד אנו מהלכים ולפנינו שדות זרועות עדשים ופול.  כיון שנכנסנו לתוך השדות הזרועות, מיד הרימו שמה פלחים אחדים את קולם עלינו לאמור: "הוי יהודים מה לכם פה על אדמתינו?"

"לקנות מאתכם את השדות הללו " – עניתים.  מיד נתרככו ואמרו:

"בשביל מה אדוני ולאיזו מטרה?" ואנכי אמרתי: "למען זרוע אפונה או פול כמותכם, האין זה עסק טוב?"  "כן" אמרו  "זה עסק טוב בשבילך, להיות קרוב אל המקום הזה, הלא מושבך בתוך העיר."

בקצור, אנכי התחלתי לבוא עמהם במשא ומתן אודות המקח, עד שגמרתי והבטחתים לשלם להם בעד כל אמה חצי גרוש.  הפלחים הללו לא חלמו על עושר כזה…חברי ובני לוויתי…נבהלו…ראיתי שהם מביטים עלי כאיש אשר נטרפה עליו דעתו, חס וחלילה."

ר' יואל משה סיפר לרעיו את כוונתו האמיתית, ואמר:

"דעו לכם אחים כי את השדות הללו אני קונה במטרה לבנות פה בתים לשבת…הגיעה השעה שהישוב היהודי צריך לצאת ממאסרו שבתוך העיר, ולהתישב מחוץ לחומה."

ומוסיף מרדכי סלומון ומספר שר' יואל משה סלומון גילה את הרעיון לחבירו – ר' יוסף ריבלין, יחד אספו עוד חמישה חברים וקנו את השדות.

מכיון שהיתה בעיה לקבל את הקושן (תעודת מקנה)  על שם החברים שהיו נתיני חוץ, נרשמה הנחלה על שמה של אסתר – אשתו של ר' לייב הורביץ, בעלת הנתינות העותומנית, וליתר בטחון, התלבשה כערביה בבואה אל הקאדי.

 את גירסתה של משפחת ריבלין מביא יואל יוסף ריבלין – מזרחן מורה וחוקר – בן המשפחה, בפרסום בשם: "ראשית הישוב מחוץ לחומת ירושלים".  לפי דבריו את הקרקע חכרו יהודים עוד קודם לזמן הקניה , לצורך זריעת חיטה לאפית מצה שמורה.  החוכרים היו משה – אחיו של יוסף ריבלין ולייב הורביץ.  פעמיים ניסו קבוצות בראשות יוסף ריבלין לקנות קרקעות באיזור: בפעם הראשונה לא הצליחו, אבל בפעם השניה נקנתה הקרקע על ידי 11 חברים.  מקבוצה זו נשארו בסופו של דבר שבעה שהקימו בפועל את השכונה.  יואל יוסף ריבלין מספר גם מהיכן הגיע כסף הקניה, וטוען שכסף זה בא מתרומות שקיבץ יוסף ריבלין בשקלוב, וכן מתרומות שקיבץ חיים הלוי קובנר – חבר הקבוצה, שהיה שד"ר.

גם גירסה זו תומכת בספור רישום הקרקע על שם אסתר הורביץ.

 יהושע ילין, גם הוא בין המייסדים, כתב ספר זכרונות בשם: "זכרונות לבן ירושלים", ובספרו הוא מתיחס להקמת השכונה.  הוא לא זוקף לעצמו את היזמה, ומשאיר את הויכוח למשפחות סלומון וריבלין.

וכך הוא כותב:

"אז (בשנת תרכ"ט – 1869) התעוררנו שבעה אנשים מילידי ירושלים, וקנינו מגרש על אם הדרך מול מגרש הרוסים, כדי לבנות שם שכונה חדשה, ונקרא את שם המקום נחלת שבעה, על שם שבעת הקונים החלוצים."

הוא מוסיף ומספר שהם ניסו לגרור אחריהם את כל העדה, אבל הדבר לא עלה בידם.  וכך הוא כותב:

"אז באנו אל הממונים של הכוללים ואמרנו להם: "הנה אבותינו חטאו לישוב בהמנעם לקנות בתים בתוך העיר במחירים זולים מאד, בה בעת אשר ראו את הנוצרים רוכשים להם רחובות שלמים עם בתים רבים, עד כי אפילו נתנו דירות חינם לכל בני עדתם.  על כל פנים הם חטאו ואינם וה' יסלח להם.  אך עכשיו מתהווה ישוב חדש מחוץ לחומה, על יד בניני הרוסים…וכבר התחילו גם נוצרים רבים אחרים לקנות מגרשים סביב למגרש הרוסים, שבודאי יבנו עליהם בתים, וכך יתפשט הישוב ויתרחב.  לכן אל תחמיצו את שעת הכושר, וכל זמן שהאדמה עודנה בזול, קנו לכל הפחות באיזה אחוזים מן החלוקה, ובנו בתים עבור העניים, שישלמו לכם במשך שנים אותם הסכומים שהם משלמים לגויים בכל שנה בעד שכירות בתיהם, שהשכר עולה בכל שנה ושנה.  אך לדאבונינו אטמו הממונים את אזניהם ולא שמו ליבם לדברינו, באמרם: "גדולים חיי שעה מחיי עולם".  אז יצאנו מלפניהם בפחי נפש ובשברון לב."