מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"
בית הכנסת נמצא בבית שעון השמש ברחוב יפו 92.
תחילתו של המבנה היתה ביזמתו של חייט יהודי מאמריקה בשם שמואל לוי שעלה לירושלים בשנת 1890 והחליט ליזום בית הכנסת אורחים כדי להקל על הבאים לירושלים, הן כתיירים והן כמשתקעים. לצורך זה הוא קנה בעזרת נדיבים מבנה בן קומה אחת על דרך יפו בשכונת מחנה יהודה. על המבנה הזה הוא הוסיף עוד שלש קומות – שתיים מאבן ואחת מפח ומעליהם כעין מגדל תצפית. שלש הקומות התחתונות אמורים לשמש כבית הכנסת אורחים בשם "תפארת ציון וירושלים" והקומה העליונה יועדה לבית מדרש בשם "זהרי חמה". הביטוי לקוח מ"תהילים ק"ד ומוזכר מידי בוקר בתפילת שחרית. בבית מדרש זה התפללו "ותיקין" – כלומר עם הנץ החמה. כדי לדעת את הזמן המדויק עלו על מגדל התצפית וחיכו לראות את נצנוצי השמש הראשונים.
בעיתון ההשקפה של 1905 מסופר על עוד רעיון ( שכנראה לא בוצע) הקשור עם הנץ החמה, וכך הוא כתב:
"ובירושלים שמחה וששון ליהודים, כי עוד מוסד אחד נוסד לנו על הראשונים: ברחוב יפו, באחד המקומות היותר גבוהים אשר סביב העיר, בית חדש נבנה, ובגובהו הוא מתנוסס על פני כל העיר. וכבר עומדות שלש קומות בנויות אבן, וממעל להם שתי עליות עץ, ועוד יד הבונים נטויה להגביהו. צורת העליות תעיד כי לא לדירה נועד הבית, וכל רואהו יאמר: אין זה כי אם מצפה כוכבים.
וכי ישאל השואל מה ליהודים ולכוכבים? וענית ואמרת לו: הן לא ככל הגויים העם החכם והנבון הזה, והמצפה שלו, לא חלילה בשביל כוכבים נבנה, כי אם נועד בשביל תעודה יותר נכבדה. כי בזמן האחרון נוסדה פה חבורה חדשה של "מתפללים עם הנץ החמה". ובהיות ירושלים הרים סביב לה, וקשה מאד לכוון את השעה, נדב ליבו איש אחד וחייט אמריקאי הוא, לבנות את הבית הזה. והיה ככלות בנין הבית, והעמידו על גגו נס גבוה, ובראשו טס של נחושת קלל, ובהנץ החמה ונפלו קווי השמש על פני הטס והבריקו פניו, וידעו כל תושבי ירושלים, כי בא זמן תפילה עם הנץ החמה."
כבר בתחילת הבנייה הסתבך שמואל לוי כלכלית וכדי לגייס כסף הפיץ שטרי הגרלה. בסופו של דבר הבניין הסתיים והיו בו 15 חדרים שיכלו להכיל 40 איש. תמורת האכסניה שילמו האורחים 5 גרוש לשבוע שיועדו לאחזקת המבנה. את עבודות האחזקה השונות ביצעו בני משפחת לווי.
בשנת 1908 נבנה שעון השמש על ידי האומן הירושלמי משה שפירא (להרחבה מאמר באתר: "שעוני השמש בירושלים"). שני השעונים הרגילים שמשני צידי שעון השמש נבנו בשנת 1926.
בשנת 1941 פרצה שריפה בקומה העליונה ובית הכנסת, כולל הציוד שבו, נפגעו קשה. המבנה שוקם אבל בית הכנסת ירד לקומה ראשונה. השעונים שוקמו רק בשנת 1980 על ידי עירית ירושלים.
תמונה מחיי בית הכנסת מתאר חיים סבתו בספרו "כעפעפי השחר":
"בזהרי חמה רגילים היו בתפילת הנץ, ואליהו המכוון (החזן) מתפלל כדרכו בלא להסתכל בשעון כלל. וכשהוא אומר "גאל ישראל", תכף מציצה עליהם החמה ועומדים להתפלל. דומה שהחמה כבר פרשׂה את חופתה האדומה על פני המזרח ומתאווה היא להופיע בכל הדרה, אלא שממתנת היא עד שתשמע את אליהו המכוון אומר "גאל ישראל", ואז זורחת."
שמואל לוי החייט שיזם את המבנה היה גבאי בית הכנסת עד שנפטר בשנת 1922 ובמקומו כיהן בנו משה אליהו לוי. אחריו כיהנו בניו של ר' משה אליהו: ר' שמעון לוי ור' יהושע לייב לוי ואחריהם אחיהם ר' אבא לוי. ר' אבא לוי שיפץ את המקום וגם קבע שנוסח התפילה יהיה לפי החזן ולאו דוקא נוסח אשכנז שהיה נהוג עד אז. ר' אבא לוי למעשה הפך את בית הכנסת למקום התפילה הראשי שבאזור השוק עד ימינו. שער הכניסה לבית הכנסת נושא את שמו של ר' אבא לוי.
גבאי נוסף היה ר' שמואל דוד ולמן בעלה של נכדתו של המייסד. הוא גר בדירה שבקומה שלישית שמשמשת עד היום את צאצאיו. המתפלל המפורסם ביותר בבית הכנסת היה ר' אריה לוין ועל נסיבות בואו לבית הכנסת מסופר: ר' אריה התפלל בבית כנסת אחר, שגם בו התפללו "ותיקין", ור' אריה היה זה שהעלה אנשים לתורה. יום אחד העלה אדם ואז אדם אחר שהיה מסוכסך עם העולה צעק על ר' אריה, העליב אותו ואף זרק את טליתו. ר' אריה החליט שלא לענות ופשוט כדי לא לריב עבר להתפלל בבית הכנסת זהרי חמה. לימים חלה אותו אדם ור' אריה הלך לבקרו בבית החולים. זו היתה ההזדמנות לבקש את סליחתו של ר' אריה שמחל על כבודו לטובת מצוות ביקור חולים. גם בנו של ר' אריה לוין – ר' רפאל לוין נהג להתפלל שחרית ב"זהרי חמה".
לאחר השריפה ירד בית הכנסת לקומה ראשונה ולידו נוספו כמה חדרונים המשמשים גם הם לתפילה בשעות העומס – אחר הצהרים והערב (שטיבלאך) . בקומה שניה גם כן יש חדרי תפילה.