.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"
.
לקראת בואם של אנשים רמי מעלה, נהגו לבנות שערים מקושטים דרכם עברו האורחים, ובתוך השערים התקיימה קבלת הפנים. גם בביקור זה ניבנו שערים, כל עדה וסגנון שערה.
השער של היהודים עמד ברחוב יפו ליד כיכר הדוידקא של היום. בתוך מבנה השער היו שני חדרים: בחדר האחד המתינו ראשי העדות ומנהיגי הקהל, ובשני ישבו שני הרבנים הראשיים : ר' יעקב שאול אלישר – ה"ראשון לציון", והרב שמואל סלאנט האשכנזי. השער קושט בפרוכות שנלקחו מבתי הכנסת, כאשר מלמעלה הוא כוסה בענפי עץ ירוקים ורעננים. בראש השער היתה כתובת : "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם בשם ה' וילהלם השני ואוגוסטה ויקטוריה ירום הודם" מתחת לכתובת היתה תבנית הנשר הגרמני, וסמלים תורכיים.
בראש השלטים מלמעלה הונחו שני כתרי ספר תורה עשויים כסף וזהב. משני הצדדים התנופפו דגלי גרמניה ותורכיה ובתווך רימונים של ספרי תורה.
הקיסר הגיע לירושלים בשבת יג' חשוון תרנ"ט (29/10/1898) בשעה 11:00 בבקר,
, כאשר העיר קיבלה את פניו ב – 21 מטחי תותחים. הוא התמקם באוהליו שברחוב הנביאים, שם נח עד זמן קבלת הפנים הרישמית בשעה 03:00 אחה"צ.
הקיסר ופמלייתו נעו לאורך רח' יפו וכל עדה קיבלה את פניו בשערה היא. השער הראשון אותו עברו היה שער היהודים. את מקבלי הפנים בתוך השער צילם ותיאר כתב ה"ג'ויש כרוניקל", ולהלן תיאורו:
"התצלום שאני שולח מראה את שני הרבנים הראשיים ואת חברי ועד קבלת הפנים כשהם יושבים בתא מקושט פרוכות יפות שהובאו מבתי כנסת. דמותו המרשימה של החכם באשי בלבושו המיוחד, ענוד אותות הכבוד שלו בולטת בתמונה. לפניו עומד הקוואס שתפקידו העיקרי למנוע את צילומו של הרב הראשי. ליד הרב הראשי יושב מר וואלרו הבנקאי במדיו התורכיים. מר כהן מנהל בית ספר למל יושב לידו וניראה מתוח במקצת….לפני השניים האלה עומד הדר' וואלאך, שעבר לכאן מן התא האחר לברך את הרב הראשי. האיש המכובד נמוך הקומה היושב מימינו של החכם באשי כששולחן קטן ועליו שני ספרי תורה חוצה ביניהם, הוא הרב הראשי סלאנט, ראש הקהילה האשכנזית, המונה כ – 20,000 נפש. הוא האיש הנערץ ביותר בקרב היהודים בא"י….מבחינת שכלו וערנותו הוא אותו רב שמואל משכבר הימים….אבל מבחינה גופנית ניכר בו גילו המופלג, במיוחד בראיתו הפגומה….מר ניסים בכר מנהל הכבוד של ביה"ס כי"ח התישב לרגע על כסא מחוץ לקשת הכבוד, והוא נראה עייףבשל טרחותיו כחבר הוועדה לקבלת פני הקיסר והקיסרית."
ראשונים עברו דרך השער המלוים שבאו עם הקיסר מגרמניה. אחריהם רכבו בדווים עם רמחים בידיהם, וצ'רקסים חמושים נושאי דגלים.הקיסר עצמו רכב על סוס לבן והקיסרית ישבה במרכבה.
בהגיע הקיסר אל השער, קידמו את פניו ראשונים, תלמידי ביה"ס למל ובית היתומים האשכנזי, ששרו לכבודו שיר שנכתב במיוחד ע"י יואל משה סלומון.
. אחר כך נכנס הקיסר אל השער פנימה , ופגש את הרבנים, כשבידיהם ספרי תורה. הם ברכו את הברכה:"ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם", והגישו לקיסר לחם ומלח כמנהג.
בתור תשורה העניקו לו ברכה הכתובה על קלף בצורת ספר תורה קטן. קלף זה היה מגולגל על מקלות עשויים מעץ זית, ונתון בתוך קופסא העשויה גם היא עץ זית, ומחופה בכעין פרוכת מרוקמת בחוטי כסף. וזהו נוסח הברכה":
"מלך מלכי המלכים היושב בציון! הבט נא ממרום כסאך על הקיסר הגרמני וילהלם השני ירום הודו ועל הקיסרית הנעלה אוגוסטה ויקטוריה שבאו אל הר קודשך להלל ולשבח את שמך ולשפוך את לבם במקומות הקדושים. הקשב במרומים לתפילתם ומלא את תחינת ליבם ואת תפילות שפתותיהם. כי המלך ידבר בכבוד מלכותך וישמח בישועתך. הרבה כבודו כי בך מבטחו, תשווה הוד והדר למלכותו, עשהו לברכה לעולם ועד; שובב את נפשו למען שמך; כי המלך בוטח בה' וגבורתך ידבר.
צורנו וגואלנו, הממליך מלכים ונותן כתר בראשיהם, בחסדך הרב בחרת באישים מבית הוהנצולרן שימלכו תחתיך. העטרת עליהם חכמה והוד ונתת בראשם את כתר המלוכה. הם מושלים בעמיהם במשפט ובצדקה ומשרים על נתיניהם רוח של חסד ואהבה. בממלכתם ישראל אינם יודעים צער ויגון. אלהי ישראל אל תסיר את חסדך ואת אמונתך שנתת בביתם המפואר. שלח הצלחה ושיגשוג בכל מעשי ידיהם. ברך את הקיסר ואת הקיסרית הגרמנים הנאורים!
ברך אותם בבואם ובצאתם. שמור עליהם בכל אשר ילכו, פרוס עליהם סוכת שלומך. ה'בציון גדול! וישכון בירושלים עד עולם. אמן."
בצאתו מן השער עבר הקיסר על פני שערים נוספים של העדות האחרות בעיר, כאשר מגמת פניו הסופית באותו יום היתה כנסית הקבר. בימים הבאים ביקר הקיסר בכנסית המולד בבית לחם וכמובן גם במעוזים הגרמניים השונים בירושלים כמו: בית היתומים הסורי של שנלר, בית החולים הגרמני, בית היתומות הגרמני "תליטא קומי", המושבה הגרמנית בעמק רפאים ועוד. במרכז ביקורו עמדה חנוכת כנסית הגואל שבמוריסטן בעיר העתיקה, שנחנכה בטכס רב רושם.
שלשה בנינים חשובים נוספו לעיר בעיקבות ביקור זה. הקיסר קיבל מהשולטן שטח אדמה על הר ציון במקום המקודש לנוצרים,ושם נבנתה מאוחר יותר כנסית "דור מציון". לבקשת הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה , הוקצה שטח על הר הזיתים לבנית בית מרפא גרמני, שגם הוא נבנה מאוחר יותר ונושא את שמה. על המגרש בו התאכסן הקיסר הוקם בית הכמורה הגרמנית פרוטסטנטית, בית המשמש כיום כבית ספר אורט.
בתולדות הציונות יזכר הביקור כהזדמנות בה ביקר הרצל בירושלים ופגש את הקיסר, ולזה ניחד פרק בפני עצמו.