.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"
.
וילהלם השני הגיע לירושלים בשנת 1898 כאשר מטרת ביקורו היתה חנוכת "כנסית הגואל" בעיר. כנסיה זו נמצאת ב"מוריסטן" ליד כנסית הקבר . את השטח קיבל וילהלם הראשון מלך פרוסיה – סבו של וילהלם השני, מידי השולטן התורכי עוד בשנת 1869, ויורש העצר פרידריך וילהלם – אביו של וילהלם השני, שביקר באותה שנה בירושלים, קיבל בטכס רישמי וחגיגי את שטר הקנין על המקום.
השטח היה מלא הריסות שכיסו כנסיה מפוארת – "סנטה מריה לטינה",שעמדה שם עוד מימי ההוספיטלרים הצלבנים. משך השנים נוקה השטח ונבנתה הכנסיה הנוכחית – "כנסית הגואל", ובצמוד אליה מתקני אירוח לצליינים. המקום שייך לגרמנים הפרוטסטנטים הלותרנים, וגם כיום הוא אחד הבנינים היפים, הבולטים והמענינים בעיר העתיקה שכן הוא משלב ישן עם חדש (יחסי).
ההכנות לבוא הקיסר החלו מספר חדשים לפני הביקור עצמו כאשר הפעולה הדרסטית ביותר היתה פריצת חומת העיר העתיקה, למען יוכל הקיסר להכנס אליה כשהוא רכוב על סוסו, ולמען תוכל הקיסרית לבוא אל העיר כשהיא ישובה במרכבה המלכותית. יש טוענים שלפריצת החומה היתה גם סיבה יותר פיוטית הקשורה במסורת מזרחית, לפיה כניסת מנהיג דרך שער העיר כשהוא רכוב על סוסו, מציינת את בעלותו על אותה עיר, ולכן פרצו את החומה ליד השער, וקיסר גרמניה לא נכנס ממש בשער המקורי.
לפני בוא הקיסר, מגדל דוד היה מוקף בחפיר שרחבו היה כרוחב השטח בין מגדל דוד ושער יפו. בתוך החפיר היתה חומה בגובה של שישה מטרים, והיא בלטה מעל פני הרחוב של היום בשני מטרים. חומה זו נהרסה , והחפיר נסתם.
את השינוי מתאר עיתון"המליץ"(ז' תשרי תרנ"ט):
"חומת ירושלים נפרצה, והעיר נפתחה לרווחה ליד שער יפו; חנויות נהרסות, והחיל אשר לפני מגדל דוד הולך ונסתם. דרך חדשה, ישרה ורחבה תחבר את ירושלים החדשה אל העיר הקדמונה, גדולה ומפוארה תשתרע בראש מבואות עירנו, וקול שוט וקול אופן ישמע ברחובותינו בהשתקשק הרכב בעיר פנימה, והכל – לכבוד קיסר אשכנז אשר יבקר בעירנו".
דוד ילין בספר "ירושלים של תמול" תאר את מראה העיר:
"ירושלים העתיקה….פושטת מעט מראה חורבנה, חורבן מאות ואלפי שנים; וכזקנה כבודה, עקרת הבית, לובשת גם היא מחלצות לקדם פני אורחיה הנעלים, הזוכרים לה את כבודה הראשון, אז בימי עלומיה. הפנים אמנם בלים מעט, כמושים, צמוקים, ומלאי קמטים; אך היפעה השטחית, הברק החיצון, אל יחסרו, כי הן זה כל האדם בימינו אלה"
העיריה פקדה להסיר את כל הסוככים מעל פני החנויות בעיר העתיקה במסלול בו יעבור הקיסר.סוככים אלה שמשו להגנה בפני גשם ושמש. כאשר הם הוסרו התגלו החנויות במלוא כיעורם, ולכן יצאה פקודה לסייד את חזיתות החנויות עד לגובה של שלשה מטרים, ולצבוע בצבע אחיד את דלתותיהן.
וכותב ילין:
"כל העובר ברחובותינו בימים אלה , רואה בעזוב הסנדלר את מרצועו, החייט את מחטו, והחנווני את כפות משקלו ואת קוניו, והמה עומדים בדחילו ורחימו איש איש לפתח חנותו ומצבועו בידו, והוא מוליכו ומביאו עד אם קבלה דלתו פנים חדשות"
בעלי הבתים לאורך רחוב יפו גם הם אולצו ליפות את בתיהם, ולתקן את הגדרות שהיו פרוצות. כל ציבורי האשפה ביחוד בתוך העיר העתיקה סולקו, והעיר ברקה בניקיונה.
אלפי פנסים הותקנו על מנת להאיר את ירושלים בלילות, וכל העבודות הללו נתנו פרנסה להרבה יהודים: פחחים, בנאים, סתתים, נגרים ועוד, אשר היו ברובם בוגרי בית הספר כי"ח בירושלים.
ברחוב הנביאים נבנה מחנה עבור הקיסר ובני פמלייתו, במקום בו עומד כיום ביה"ס אורט. במקום נבנו שני צריפי עץ גדולים ומסביבם אהלים לשרות האורחים, והמחנה חובר לקו הטלגרף הכללי לנוחיותו של הקיסר.
.
כאן היו אהליו של הקיסר
רווח מידי לתושבים (אם כי לזמן קצר) היה תיקון אמת המים מברכות שלמה. פעולה חשובה ביותר היתה הרבצת הדרכים, כלומר הרטבתם כדי שלא יעלו אבק. כמובן שאחרי שתיקנו את הדרכים והרביצו אותם שום עגלה לא הורשתה לעלות עליהם עד לבוא הקיסר. ההתרגשות הגדולה ביותר היתה של הילדים שהוו חלק חשוב בטקס. הם צוידו בתלבושת חגיגית אחידה, ולמדו שירים אותם
ישירו לכבוד הקיסר.
ועכשיו כאשר הכל מוכן לא נותר אלא לחכות לקיסר עצמו , ואת ביקורו נתאר במאמר הבא…..