מתוך: "סיורים בירושלים"
לפני שתקראו כדאי לעיין בשני מאמרים מהאתר: "ירושלים – מכפר יבוסי לעיר בירתו של דוד" ו – "ירושלים – תקופת בית ראשון".
יש באתר הפניה ל – "אתר תיירות – עיר דוד".
מתוך ויקיפדיה – תמר הירדני
בית הצופה
את סיורנו כדאי להתחיל מבית הצופה אליו עולים מאזור הקופות של עיר דוד כלפי צפון. אנחנו מגיעים לאחר העפלה קצרה למרפסת תצפית המשקיפה על כל האזור.
עיר דוד, שאנו עומדים מצפון לה הכילה את הגבעה שמדרום לנו כאשר משלשה צדדים הקיפו אותה גיאיות עמוקים: הקידרון ממזרח ודרום והגיא ממערב. למעשה מפלס הגיא עלה והואדי לא מורגש היום. גם מפלס הקידרון עלה והואדי למרות עומקו הוא פחות עמוק מזה של תקופת המקרא. מצפון אין ואדי מגן, והטופוגרפיה עולה לעבר הר המוריה.
מצפון נראה את הר הבית ואת מסגד אל אקצא. לפניו נראה את חפירות הכותל הדרומי. אזור זה נקרא העופל מלשון העפלה, כלומר זהו האזור המקשר בין עיר דוד והר הבית ודרכו מעפילים אל ההר. השם הזה מופיע מספר פעמים בתנ"ך. לדוגמא:
"וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא. {ס} כז אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַתְּקֹעִים מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא וְעַד חוֹמַת הָעֹפֶל." (נחמיה ד' כ"ו – כ"ז)
"הוּא (יותם) בָּנָה אֶת-שַׁעַר בֵּית-יְהוָה הָעֶלְיוֹן וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב." (דברהי"ב כ"ז ג')
"וְאַחֲרֵי-כֵן בָּנָה (מנשה) חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר-דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים וְסָבַב לָעֹפֶל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד וַיָּשֶׂם שָׂרֵי-חַיִל בְּכָל-הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת בִּיהוּדָה." דברהי"ב ל"ג י"ד)
בתקופתו של דוד גבולה של העיר היה מדרום לנקודת התצפית ואילו בתקופת שלמה נבנה בית המקדש על הר המוריה והחומה התרחבה צפונה והקיפה גם אותו ואז גם העופל היה בתוך החומות, ושלמה בנה בו את קרית שלטונו.
ממזרח נראה את הר הזיתים, הכפר סילואן ובין הגבעה עליה אנו מעומדים ובין הר הזיתים נראה את ואדי הקידרון. בין בתי הכפר נוכל לראות מערות קבורה מימי בית ראשון, כאשר הקבר הבולט שנראה כמו קוביה נקרא בפי העם "קבר בת פרעה".
בתחתית הואדי נמצאת נביעת ה"גיחון" (שילוח). לא רחוק ממנה נמצא קברו המשוער של מפרש המשנה – ר' עובדיה מברטנורה.
מדרום משתפלת מתחתנו עיר דוד ומשמאלה הקידרון ומעליו למזרח הכפר סילואן. באופק נראה את ארמון הנציב ואת הטיילת .
מדרום נמצא הר ציון שמכיל גם את הרובע היהודי והארמני. החומה למעשה חוצה את ההר באופן לא טבעי. השם "הר ציון" שניתן למקום זה לא תואם את הנאמר בתהילים:
"יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ הַר-צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב." (תהילים מ"ח ג')
ואם משורר תהילים – דוד, גר בעיר דוד אזי "ירכתי צפון" הוא הר המוריה ולא הגבעה שממערב לעיר דוד. במאה השמינית לפנה"ס, ויכול להיות גם קודם, התרחבה העיר מערבה והקיפה את הר ציון כאשר גיא בן הינום היה לגבולה החדש של העיר (במקום הגיא). באזור שנוסף לעיר נבנו שתי שכונות שנקראו משנה ומכתש:
"הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כָּל-עַם כְּנַעַן נִכְרְתוּ כָּל-נְטִילֵי כָסֶף." (צפניה א' י"א)
"וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תוקהת (תָּקְהַת) בֶּן-חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת." (דברהי"ב ל"ד כ"ב)
מבנה האבן הגדול
מהתצפית נרד אל מתחת לרחבת הקופות של עיר דוד אל "מבנה האבן הגדול".
מבנה זה נחשף על ידי איילת מזר משנת 2005 והלאה מתחת לשכבות מאוחרות יותר. בחפירה רואים אבני גויל גדולות ששימשו מסד למבנה גדול שדר' מזר חושבת שהוא ארמונו של דוד. עביו של הקיר המזרחי 6.5 מטר. מצפון ישנו קיר שארכו יותר מ – 30 מטר. הארמון נמצא למעשה מצפון לחומה הצפונית של עיר דוד. הארמון היה מוגן מדרום על ידי מצודת ציון שנבנתה על ידי היבוסים בצפון עירם – במקום הגבוה בעיר. ממזרח ומערב הגנו על הארמון הגיאיות הטבעיים ומצפון היתה בעיה שנפתרה על ידי חומה מיוחדת או מגדל או שהיה לבונים איזה רעיון אחר. בנית הארמון מוזכרת בספר שמואל:
"וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים אֶל-דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ-בַיִת לְדָוִד." (שמואל ב' ה' י"א)
לגבי מיקומו של הארמון מחוץ לשטח העיר מצאה דר' מזר רמז בפסוק:
"וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי-מָשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל-פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל-הַמְּצוּדָה." (שמואל ב' ה' י"ז)
כלומר – דוד שגר מצפון למצודה וגבוה ממנה ירד אליה.
שברי חרס שמצאה הם לפי דעתה מהמאה ה – 10 אבל יש שחולקים על דעתה זו.
כנראה שמבנה זה שימש עד סוף בית ראשון שכן נמצאו בו בולות עם שמות אנשים המוכרים לנו מהתנ"ך משלהי הבית הראשון:
בולה אחת היא של יהוכל בן שלמיה בן השבי המוכר כאחד משרי צדקיהו – המלך האחרון:
"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת-יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה וְאֶת-צְפַנְיָהוּ בֶן-מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר הִתְפַּלֶּל-נָא בַעֲדֵנוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ." (ירמיה ל"ז ג')
ב – 2008 נמצאה בולה נוספת עם שמו של גדליהו בן פשחור:
"וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיֹּצֵא אֶל-הַכַּשְׂדִּים יחיה (וְחָיָה) וְהָיְתָה-לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי. {ס} ג כֹּה אָמַר יְהוָה הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל וּלְכָדָהּ. ד וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה כִּי-עַל-כֵּן הוּא-מְרַפֵּא אֶת-יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם-לְרָעָה." (ירמיהו ל"ח א'– ד')
שטח G
מ"מבנה האבן הגדול" נרד לכוון מזרח במדרגות אל שטח G.
כאשר עורכים חפירה ארכיאולוגית מחלקים את אזור החפירה לתת- שטחים, וכל תת שטח מסמנים באות אנגלית וזהו מקור שמו של המקום הזה. בשטח נמצאו מספר ממצאים בהם נדון כאן. המבנה הבולט ביותר הוא מבנה אבן מדורג ועליו נבנו בתקופת בית ראשון בתי נכבדי העיר ואף נמצאו עדויות למציאותו של ארכיון במקום. המבנים הללו נחרבו בשריפה שפרצה כאשר העיר נחרבה בשנת 586 לפנה"ס. בראש השטח נוכל לראות שרידי חומה שהוקמה על ידי שבי ציון שחזרו מגלות בבל.
מבנה האבן המדורג
מדובר בקיר תמך ובמחקר, יש הטוענים שמבנה האבן הוא מהמאה ה – 10 ונועד לתמוך במצודת דוד או ביתו של דוד, ויש הסוברים שקיר האבן קדום לזמנו של דוד ותפקידו היה לתמוך במצודת ציון היבוסית, אותה כבש דוד: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן" (שמואל ב' ה' ז')
בית אחיאל
בשטח G ישנם שרידים של בית שמתוארך למאה העשירית או לתחילת המאה התשיעית ולפי חרסים שנמצאו בעל הבית נקרא אחיאל. לא ידוע מי היה אחיאל אבל מכיון שבאזור זה גרו פקידים גבוהים, יש לשער שגם אחיאל היה פקיד גבוה. הבית עצמו אופייני לבניה הישראלית של אותם זמנים והוא מכונה בית ארבעת המרחבים. הכוונה שלשה מרחבים המסודרים בצורת האות "ח" ושלשת המרחבים "כולאים" בתוכם מרחב רביעי. הגג נתמך בארבעה עמודים ששרידיהם נמצאים. המרחב הרביעי לא היה מקורה ושימש כמקום לחיות הבית ואולי גם למלאכה. מצפון לבית היה מחסן ונמצאו בו למעלה מ – 50 קנקנים. מימין למבנה נראה אסלה קדומה שמעידה על עשרו של בעל הבית שכן איזה הוא העשיר כל שבית כסאו סמוך לשולחנו.
החדר השרוף
עדות לחורבן של שנת 586 לפני הספירה באתר זה, היא בדמות סימני שריפה וראשי חיצים מברונזה:
"וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ"( מלכים ב'כ"ה ח' – י')
באתר פינה של מבנה המכונה החדר השרוף. המבנה היה בן שתי קומות והמדרגות שהובילו לקומה שניה שרדו בחלקן. בשריפה הגדולה שהיתה בזמן החורבן נפלה הקומה השניה וכסתה את הראשונה. בחפירות התגלו שרידי רהיט עשוי עץ ארז שיובא מסוריה או לבנון שעוטר בקישוט בצורת תימורה. גם ממצאים אלה מעידים על מעמדו הרם של בעל הבית.
בית הבולות
במקום זה התגלו 51 בולות – טביעות חותם עשויות טין שחתמו מסמכים. על הטין הוטבע שמו של הכותב. כאשר כילתה השריפה את העיר, החום הִקְשָה את הטין, והבולות נשארו עד היום כשעליהן מוטבע שמו של הכותב ושם אביו. יכול להיות שריכוז כזה של בולות במקום אחד מעיד שכאן היה ארכיון או לשכתו של הסופר ובו מסמכים רבים שלא שרדו בשריפה. אחת הבולות נושאת את שמו של "גמריהו בן שפן" הסופר המוכר לנו מן התנ"ך:
"וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יְהוָה בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה הֶחָדָשׁ בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם" (ירמיהו ל"ו י')
חומת נחמיה
נמצאת מעל למדרון המדורג והתגלתה על ידי קתלין קניון (1960) שיחסה את החומה לתקופת שיבת ציון. אז נחמיה בנה את החומה כאשר חלק מהאנשים בנו וחלק הגנו:
"הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח." (נחמיה ד' י"א).
את שני המגדלים משני צידי המדרון המדורג יחסה לתקופה החשמונאית. דר' אילת מזר פירקה את המגדל הצפוני ומצאה בו 2 קבורות כלבים. מנהג זה ידוע מן התקופה הפרסית. את החרסים שמצאה שם היא מייחסת גם כן לתקופת שיבת ציון המוקדמת. המגדל הדרומי תוארך למאה השניה לפני הספירה, על פי חרסים ומטבעות שנמצאו בבסיסו, כלומר לתקופה החשמונאית. המגדלים בנויים אבני גויל ובפינות אבני גזית.
מערכת פיר וורן
משטח G נמשיך לכוון דרום לעבר הכניסה אל מערכת פיר וורן.
מקור המים של העיר היה מעין הגיחון שנמצא בקידרון, כלומר בתחתית הואדי שממזרח לעיר ואילו החומות היו באמצע המדרון, כלומר הנביעה היתה מחוץ לחומות העיר.
בשנת 1867 גילה החוקר האנגלי צ'רלס וורן פיר בגובה 13 מ' היורד אנכית מבטן הגבעה אל שלוחה היוצאת מהמעיין, ואל הפיר הובילה מנהרה חצובה מתוך העיר. הסברה היתה שאנשים הגיעו מהעיר דרך המנהרה אל ראש הפיר ומשם שלשלו דלי, העלו מים וחזרו בדרך שבאו וכל זאת מבלי להיחשף לאויב פוטנציאלי.
לרעיון הזה הצטרף רעיון אחר שקשור בפסוק המתאר את כיבוש ירושלים על ידי דוד שם נאמר:
" וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" (שמואל ב' ה' ח')
וכן נאמר:
" וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל-מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ." (דברהי"א י"א ו')
המילה "צינור" משמעותה ברורה כיום, אבל משמעותה התנ"כית יכול להיות שהיתה שונה ולמעשה זהו הפיר אותו גילה יואב ועלה דרכו כדי לפתוח ללוחמים הצרים את שערי העיר.
האב ונסאן שהיה במשלחת פרקר שחפרה במקום בשנים 1909 – 1911 תיארך את מערכת פיר וורן לתקופה הכנענית-יבוסית על סמך חרסים שמצא וכן על סמך שיטת החציבה באיזמל ופטיש לעומת החציבה המאוחרת של ניקבת חזקיהו שהיתה בגרזנים.
יגאל שילה שחפר בעיר דוד בין השנים 1985-1978 טען שהמערכת היא מתקופת בית ראשון שכן מפעלים דומים מתקופה זו נמצאו בחצור, גזר, גבעון וכד'.
משנת 1995, בעקבות מחקריהם של פרופ' רוני רייך ואלי שוקרון, חל מהפך בדרך ההבנה של הפיר. ליד המעיין הם גילו ממצאים מתקופת הברונזה 2 (2000 – 1575 לפנה"ס) ובהם ביצורי ענק ובריכה חצובה שקיבלה מים מהמעיין. בהמשך למערכת פיר וורן ומעליה בגובה של כ – 3 מטר הם חפרו במנהרה שהיתה שם וגילו את עקבותיה של משלחת פרקר (דליים, מקושי חפירה ואפילו מקטרת) וכן גילו שהמנהרה הזו למעשה מובילה אל הבריכה הכנענית. בעקבות כך הבינו רייך ושוקרון שלמעשה מנהרת פיר וורן לא הובילה אל הפיר אלא אל הבריכה.
וזו למעשה התיאוריה החדשה של החוקרים המחולקת לשני שלבים:
שלב א' – הכנענים הקדמונים במאה ה – 18 לפנה"ס חפרו את הבריכה הכנענית והקימו באזור המעיין מערכת ביצורים כדי לשמור על המים. אותם כנענים חפרו גם את המנהרה המכונה "מערכת פיר וורן" שהובילה מן העיר אל הבריכה. למעשה היו שתי קבוצות עבודה כאשר אחת מהם חפרה מן העיר והשניה מהמעיין. הם חפרו בסלע הרך (מלכה) כאשר המשטח עליו חפרו היה מסוג מיזי אחמר הקשה. שתי הקבוצות הבטיחו את המפגש ביניהם מכיוון שעבדו על בסיס אותו משטח. הפיר עצמו הוא פיר טיבעי בתוך ה"מיזי אחמר" והיה כמטר וחצי מתחת רגליהם מבלי שידעו על קיומו.
שלב ב' – הנמכת המפלס של מנהרת פיר וורן וגילוי הפיר. סיבת ההנמכה לא ברורה אבל היא היתה כנראה במאה ה – 8 לפנה"ס כלומר כ – 1000 שנה לאחר חפירת המנהרה. את הפסולת מחפירה זו, המכילה שברי סלע מסוג המיזי אחמר, שפכו גם על תחתית המנהרה שמעל פיר וורן, ושם מצאו אותה רייך ושוקרון. בתוך פסולת זו נמצאו 3 נרות מהמאה ה – 8 לפנה"ס.
החוקרים סבורים שבפיר לא השתמשו ואם כן אז לזמן קצר בלבד.
כאשר אנו נכנסים אל פיר וורן ומגיעים אל תחילת המנהרה אנו רואים מתלול חזק בו אנו יורדים במדרגות. כנראה בימי קדם גם כן היו שם מדרגות שאפשר היה להסיר אותם במקרה של התקפת אויב, ולהיעזר במתלול לעצירת אויב זה. לאחר הירידה במדרגות מגיעים אל המנהרה הממשיכה לרדת במתינות עד לפיר וורן.
הבריכה הכנענית
הדרך מתחת לפני הקרקע מובילה אותנו אל הבריכה הכנענית, בית המעיין ומעיין השילוח.
בפרק קודם סיפרנו על בריכה כנענית שהתגלתה ליד המעיין וקיבלה את מימיה ממנו. הבריכה נחצבה בסלע במאה ה – 18 ומימדיה: 10X15 מ' ועמקה 14 מטר.
ברור שמי הגיחון לא מילאו אותה כי אם רק את תחתיתה שהועמקה, בגלל חוק כלים שלובים. לכן המסקנה שבריכה זו בתחילתה (כנראה לפני בניית מערכת פיר וורן) קיבלה את מימיה ממי גשמים וכאשר חוברה אל המעיין הועמקה כדי לקבל את מי המעיין שמלאו רק את תחתיתה ומשם נשאבו.
את הבריכה הקיפו בצורי ענק שהגנו עליה כחלק מהגנת העיר על המים שלה .
יש הטוענים שהמלכת המלך שלמה נעשתה בסביבות הבריכה:
" וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת-שְׁלֹמֹה עַל-פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל-גִּחוֹן. לט וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן-הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת-שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה." (מלכים א' א' ל"ח – ל"ט)
הבריכה תפקדה עד המאה ה – 8 לפנה"ס, כנראה עד חפירת נקבת חזקיהו שהחליפה את מערכות המים הקודמות. היא התמלאה בעפר ועליו נבנו בתי מגורים. בחפירות התגלו שרידיהם, כן שברי כ – 200 בולות ואלפי עצמות דגים משלהי המאה התשיעית לפנה"ס.
מגדל המעיין
מתקופת הברונזה שרד מגדל בעל אבני ענק שהקיף את המעיין והגן עליו. רוחב הקיר המזרחי של המגדל כ – 7 מטר ושטחו של המגדל כ – 230 מ"ר. את שרידי המגדל נראה מצפון לבריכה הכנענית ב"בית המעיין".
המעבר המבוצר
מהחומה של העיר היתה דרך ממוגנת נוספת שהובילה אל המעיין, חוץ ממערכת פיר וורן. מעבר ממוגן זה עבר בין שתי חומות מחומת העיר ועד למעיין. יכול להיות שזה היה הפתרון הראשון של הגעה ממוגנת אל המים שהיו מחוץ לעיר, אבל בגלל התלילות הרבה של מעבר זה נוצר מעבר יותר נוח דרך מערכת פיר וורן.
יש המשערים ש"מצודת ציון", אותה כבש דוד, אלו למעשה הביצורים הללו שהגנו על המעיין וסביבתו ושרדו במשך 800 שנה מזמן הקמתם בשנת 1800 לפנה"ס לערך ועד בואו של דוד בשנת 1000 לפנה"ס לערך.
בשלב זה בטיולנו ישנן שתי אפשרויות: האם להמשיך בנקבת השילוח הרטובה, ויש להיערך לקראת הליכה במים ובחושך מוחלט, או להמשיך בתעלה הכנענית היבשה והמוארת.
התעלה הכנענית
נמצאת 3 מטר מעל הכניסה לנקבת השילוח.
מהמעיין חפרו הכנענים הקדמונים תעלה שארכה כ – 400 מטר, שהובילה, לאורך המדרון המזרחי של גבעת עיר דוד, את המים אל בריכת אגירה מדרום לעיר. תעלה זו מכונה "התעלה הכנענית" או "תעלה 2" או "תעלת השילוח". התעלה מקורה באבנים גדולות מאד בצידה הצפוני וחצובה בסלע בצידה הדרומי. כמה מטרים לאחר שניכנס אליה, נראה פניה ימינה לכוון הבריכה הכנענית. סעיף קטן זה נקרא "תעלה 3" והוא מילא את תחתית הבריכה הכנענית שהועמקה (כמו שהסברנו לעיל), כאשר זו חוברה אל מערכת המעיין. בהמשך התעלה נראה פתחים הפונים כלפי חוץ שכנראה איפשרו השקיית שדות שלחין שהיו שם. מפעל זה היה בשימוש עד שחזקיהו כרה את נקבת השילוח במפלס הנמוך ב – 3 מטר והמים למעשה הוסתו לשם.
יכול להיות שפסוקים אלה מכוונים לתעלה זו:
"יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת-רְצִין וּבֶן-רְמַלְיָהוּ." (ישעיהו ח' ו')
שיפוע תעלה זו מתון מאד ואולי לכן הנביא כותב: "מי השלוח ההולכים לאט".
"וַיִּוָּעַץ עִם-שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת-מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ." (דברהי"ב ל"ב ג')
אולי מימי העיינות אשר מחוץ לעיר הם המים היוצאים מן הפתחים בתעלה זו ומשקים את השדות.
"וַיִּקָּבְצוּ עַם-רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת-כָּל-הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת-הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ-הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים." (דברהי"ב ל"ב ד')
אולי הנחל השוטף בתוך הארץ היא תעלת השילוח.
ניקבת השילוח
אם בחרתם ללכת בנקבת השילוח נא לוודא שיש ברשותכם פנסים, בגדים להליכה במים ולהחלפה.
על הנקבה וכתובת השילוח יש באתר מאמר: "הנקבה וכתובת השילוח".
שטח E וחומות העיר
אם בחרתם ללכת בניקבת השילוח אתם תצאו ב"בריכה הביזנטית" שנמצאת מעל בריכת השילוח. אם בחרתם ללכת בתעלה הכנענית אתם תצאו בשטח E, ומולכם תראו את השרידים של החומות היבוסיות והחומות מימי בית ראשון.
בשנות ה – 60 של המאה ה – 20 חשפה הארכיאולוגית הבריטית קתלין קניון במורד המזרחי של עיר דוד (שטח A) קטע חומה המתוארך למאה ה – 18 לפנה"ס ולידו קטע חומה מן המאה ה – 8 לפנה"ס. מדרום לקטע זה בשטח E מצא הארכיאולוג יגאל שילה קטע חומה נוסף באורך של 90 מטר. ממזרח לחומה זו נמצא רובע מגורים משלהי בית ראשון כלומר הוא היה מחוץ לעיר. אבל בשנת 1998 חשפו רייך ושוקרון עוד קטע חומה ממזרח לשכונה זו, כלומר הוקמה חומה נוספת כדי לכלול שכונות שהוקמו מחוץ לחומות הישנות. יש הסוברים שחומה זו הוקמה על ידי חזקיהו במסגרת הכנותיו לבואו של סנחריב ויש המייחסים חומה זו למנשה לפי הנאמר:
"וְאַחֲרֵי-כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר-דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים וְסָבַב לָעֹפֶל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד וַיָּשֶׂם שָׂרֵי-חַיִל בְּכָל-הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת בִּיהוּדָה." (דברהי"ב ל"ג י"ד)
מעל החומות האלה בצד שמאל למעלה תראו שרידי חומה שנראית קצת אחרת והיא מיוחסת לחומת נחמיה.
קברי בית דוד
יש להקיף את שטח E מימין ולעלות מעליו ולפנות בשביל לדרום לכוון "קברי בית דוד" ובית מיוחס.
יש הטוענים שקברי בית דוד נמצאים בעיר דוד על כך יש מאמר באתר: "קברי בית דוד"
כתובת תיאודוטוס
ליד קברי בית דוד תראו תעתיק של כתובת תיאודוטוס. הכתובת האורגינלית נמצאת במוזיאון רוקפלר.
באתר מאמר: "כתובת תיאודוטוס"
בית מיוחס
ליד "קברי בית דוד" נמצא בית מיוחס.
רחמים נתן מיוחס, בן למשפחה ספרדית ותיקה בירושלים, רכש בשנת 1873 קרקע בדרום שלוחת עיר דוד ובנה בה את ביתו. הרב רחמים נתן מיוחס התחתן עם מזל בת-יצחק ומרים פאריינטי מסלוניקי. עסק בתורה עם דרך ארץ, התפרנס ממסחר ומחקלאות זעירה ויחד עם זאת היה שוחט עופות ובהמות במשך שנים רבות. הואיל ובעיר העתיקה לא היה בית-מטבחיים, נאלצו לשחוט בבית-המטבחיים שמחוץ לעיר, ליד כפר השילוח הואיל והיה צורך לשחוט את הבהמות לפני עלות השחר כדי שהבשר יספיק להגיע לחנויות בשעות הבוקר המוקדמות, ושערי העיר היו סגורים במשך כל הלילה, נאלץ לגור מחוץ לחומה.
כאשר קנה את השטח בישר לבני משפחתו:
"את דירתנו אנו קובעים מעתה בכפר השילוח הסמוך לעיר, שם נחיה ושף נשאף אור ואויר. לא נשתה עוד מי בורות דלוחים, וירקות קנויים לא נאכל עוד, כי מים חיים של מעין יהיו מימינו ובידינו אנו נזרע ירקות ונאכל."
כך הצטרפה משפחת מיוחס אל ראשוני המתיישבים היהודים שבנו את ביתם מחוץ לחומות.
כאשר ריימונד ווייל התחיל לחפור את "קברי בית דוד" בשנת 1913 עזבה המשפחה את המקום, וההתיישבות היהודית בבית התחדשה בשנת 1991.
מצפור מפגש הנחלים
נצא בשער שמול בית מיוחס ונרד שמאלה מעט עד להתרחבות הגובלת בגדר. זהו מצפור מפגש הנחלים. זהו מקום המפגש של של הקידרון עם הגיא ועם גיא בן הינום. אנו עומדים למעשה בנקודה הדרומית של עיר דוד. מתחתינו בריכת השילוח ומשמאל "גני המלך". כאן גם היה שער בין החומותיים שממנו ברח המלך צדקיהו כאשר כשדים רדפו אחריו. העיר הגיע עד המקום בו אנו עומדים והיתה מוקפת חומה. המלך חיזקיהו הכין את ירושלים לקראת בואו של סנחריב מלך אשור. אחד הדברים שהוא עשה היה להכניס את הר ציון לתוך שטח העיר. את זה הוא עשה על ידי בנית חומה מהמקום בו אנו עומדים, חומה שהקיפה את הר ציון. ואם הגבול המערבי הטבעי של העיר עד תקופתו היה הגיא, הרי בבניית החומה הוא העביר את הגבול הטבעי אל גיא בן הינום. בנית החומה יצרה שטח שנמצא בין החומה הישנה והחדשה ושם היה שער שנקרא שער בין החומותיים.
וכך נאמר באשר לבריחתו של צדקיהו:
"וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר, סָבִיב; וַיֵּלֶךְ, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. (מלכים ב' כ"ה ד')
בריכת השילוח
מהמצפור נמשיך לרדת מספר מטרים ונגיע לבריכת השילוח.
ליד הפגישה בין הגיא המרכזי והקידרון דרומה לעיר דוד בואדי, היה כנראה (לא נמצא עדיין) מאגר מים שניקז את התעלה הכנענית. כאן גם עמדה הבריכה של חיזקיהו שניקזה אליה את מימי הנקבה:
"וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל-גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַבְּרֵכָה וְאֶת-הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת-הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה." (מלכים ב' כ' כ')
"וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן-כָּל-חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ ויעמידו (וְיַעֲמִיד) דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן-הַמֶּלֶךְ וְעַד-הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד." (נחמיה ג' ט"ו)
גם בריכה זו לא אותרה עדיין.
בשנת 2004 התגלתה באקראי מערכת מדרגות שבתחילה שיערו שהיא חלק מ"המעלות היורדות מעיר דוד" המוזכרות ב"נחמיה", אבל כאשר התרחבו החפירות התברר שמדובר בבריכה שמכל צד יורדים אל מרכזה במדרגות.
בתקופת בית שני נבנתה בריכה יפה שניזונה מנקבת השילוח. המים של הנקבה הוטו אל בריכה מלבנית קטנה וממנה אל הבריכה מרובעת גדולה ומפוארת. הבריכה לא נחפרה כולה אבל ממה שנמצא עולה ששטחה 50X60 מטר. מבריכה זו מלאו מים אותם נסכו על המזבח בשמחת בית השואבה:
"ניסוך המים שבעה, כיצד: צלוחית של זהב מחזקת שלושת לוגים, היה ממלאה מן השילוח;" (משנה סוכה ד' ח')
מהבריכה הוביל רחוב מדורג במעלה הגבעה עד הר הבית.:
צורת הבריכה (בעיקר בגלל המדרגות) הביאה את החוקרים למחשבה שהבריכה שימשה גם לטבילה לעולי רגל, ואחרי הטבילה עלו ברחוב המדורג אל הר הבית. הבריכה המלבנית שמעליה שימשה אולי לשתיה וכד'. סביב הבריכה יש גומחות רבות וההשערה היא שאולי אלה שימשו לתמיכה בפרגודים שנמתחו כדי לשמור על צניעות הטובלים.
הבריכה הביזנטית
נעלה במדרגות לכוון הבריכה הביזנטית.
במוצא נקבת השילוח נמצאת בריכה מלבנית קטנה ובתוכה חוליות של עמודים. הבריכה היתה ביסוד כנסיה אותה בנתה הקיסרית הביזנטית אאודוקיה באמצע המאה ה – 5. לפי הנאמר בברית החדשה שם ריפא ישו את העיוור ולכן בנתה הקיסרית במקום כנסיה ומתחתיה בריכת מרפא:
" וַיְהִי בְּעָבְרוֹ וַיַּרְא אִישׁ וְהוּא עִוֵּר מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ׃2 וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ תַּלְמִידָיו לֵאמֹר רַבִּי מִי הַחֹטֶא הוּא אוֹ יֹלְדָיו כִּי נוֹלַד עִוֵּר׃3 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ לֹא הוּא חָטָא וְלֹא יוֹלְדָיו אַךְ לְמַעַן יִגָּלוּ־בוֹ מַעַלְלֵי־אֵל׃4 עָלַי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי שֹׁלְחִי בְּעוֹד יוֹם יָבוֹא הַלַּיְלָה אֲשֶׁר־בּוֹ לֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲשׂוֹת׃5 בְּעוֹדֶנִּי בָּעוֹלָם אוֹר הָעוֹלָם אָנִי׃6 וַיְהִי כְּדַבְּרוֹ זֹאת וַיָּרָק עַל־הָאָרֶץ וַיַּעַשׂ טִיט מִן־הָרוֹק וַיִּמְרַח אֶת־הַטִּיט עַל־עֵינֵי הָעִוֵּר׃7 וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלֹחַ הוּא שָׁלוּחַ וַיֵּלֶךְ וַיִּרְחַץ וַיָּבֹא וְעֵינָיו רֹאוֹת׃" (יוחנן ט' 1 – 7)
חלקי העמודים שייכים לכנסיה שעמדה כאן או לרחוב המפואר מימי בית שני שעלה מהבריכה אל הר הבית.
הרחבה ליד הבריכה
נחזור חזרה אל בריכת השילוח.
מהבריכה המדורגת עולה גרם מדרגות אל רחבה שהיתה מקורה – כעין רחבת טיול. היום נמצא שם ציור קיר גדול (הציירת יעל קילמניק) המראה את הבריכה בימי פארה. בצד הימני של התמונה רואים גבר נושא ילד ולידו ילד בוגר יותר המחזיק בחבל אליו קשורה כבשה. הציור בא לרמוז למחלוקת הקיימת במשנה לגבי מי חייב לעלות לרגל:
" הכול חייבין בראייה- ( שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה. (שמות כ"ג י"ז) -חוץ מחירש שוטה וקטן…….. איזה הוא קטן- כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית……."
הרחוב המדורג המזרחי
ממזרח לרחבה שליד הבריכה התגלה רחוב מדרגות נוסף מרוצף ומדורג בשיטה של מדרגה רחבה ומדרגה צרה לסירוגין. ברחוב זה התגלו פתחי שתי חנויות הפונות אליו. מתחת לרחוב יש תעלת ניקוז כאשר הריצוף שבור בכמה מקומות מעל לתעלה זו. בתוך התעלה נמצאו סירי בישול שלמים ומטבעות מימי המרד הגדול ברומאים. החוקרים חושבים שממצאים אלו הם העדות הזוועתית למה שהתחולל כאן בזמן המרד הגדול. הנצולים מן הרומאים ברחו אל התעלות והתכוננו לשהות בהם זמן ממושך ואף הכינו סירי בישול עבור שהייה זו. הרומאים חיפשו את הניצולים בתעלות ולכן שברו את אבני הריצוף שמעל התעלות. כאשר הם גילו את המתחבאים, שלפו אותם ורצחו אותם.
וכך סיפר יוסף בן מתיתיהו (מלחמת היהודים ו' ט' ד'):
"ואחרי אשר המיתו הרומאים חלק האנשים היוצאים אליהם ואת שאריתם לקחו בשבי, חקרו למצוא את המורדים המסתתרים במנהרות וקרעו את שכבת האדמה אשר על גבן ואת כל הנופלים בידם היכו לפי חרב. ובמנהרות נמצאו כאלפיים פגרים, מהם פגרי אנשים אשר טרפו את נפשם בכפם ורובם חללי רעב."
דרך עולי הרגל (הרחוב המדורג המערבי)
למעשה אנו נלך בתעלת הניקוז שמתחת לדרך שמתחילה מאזור בריכת השילוח. אפשר לצאת ממנה בחפירות חניון גבעתי (מומלץ) ואפשר בתוספת תשלום בקופות בתחילת הסיור המאפשר לנו לסייר גם בחפירות הכותל הדרומי, להמשיך עד לשם(מומלץ). אני ממליץ לקנות כרטיס גם להמשך, לצאת מתעלת הניקוז כדי לראות את חפירות חניון גבעתי ואחר כך לחזור לתעלה ולהמשיך איתה עד למרכז דוידסון (חפירות הכותל הדרומי).
מצידה הצפון מערבי של הבריכה התגלה רחוב מדרגות נוסף (בנוי ממדרגה צרה ומדרגה רחבה לסירוגין) שנבנה בשלהי תקופת בית שני לאורך רחוב הטירופיאון. הקשר בין שני הרחובות עדין לא נחשף. כנאמר לעיל כנראה שעולי הרגל עלו לאורך רחוב זה לאחר שנפשו מעמל הדרך וגם טבלו ועתה היו מוכנים נפשית ופיזית לעלות לכוון הר הבית.
החפירה לאורך הרחוב הזה מבריכת השילוח נמשכת לאורך כמה עשרות מטרים ומשם החפירה לוקחת אותנו אל תעלת ניקוז העולה במעלה הטירופיאון לאורך כמה מאות מטרים עד לכותל המערבי ושם אנו עולים אל פני השטח, אל פני הרחוב של תקופת בית שני. תעלה זו מרובעת ובנויה מאבנים מסותתות. קרוב לכותל המערבי התעלה הופכת להיות תעלה חצובה עם קרוי אבנים קשתי מעליה.
החופרים הגיעו בחפירתם לאורך תעלת הניקוז עד למרגלות הכותל ועד לבסיסו ושם נמצאו שרידים לשכונה יהודית שהיתה שם לפני בניית הכותל. נמצאו בורות מים ושני מקוואות טהרה שכוסו כדי לבנות את הכותל. באזור הזה נמצאו חרסים וגם 17 מטבעות שהמאוחרות שבהן הן מתקופת הנציב הרומי ולריוס גרטוס, ומתוארכות לשנים 17-18 לספירה. המשמעות היא שהרס המקווה ובניית הנדבך הראשון של הכותל היה לכל הפחות בשנת 17 וקרוב לוודאי שמאוחר יותר. הורדוס, החל את פרויקט בניית בית המקדש בשנת 22 לפני הספירה ומת בשנת 4 לפני הספירה. כלומר לא הורדוס בנה את הכותל המערבי שכן הוא התחיל להבנות כ – 20 שנה לאחר מותו. הממצאים האלה לא אומרים דבר לגבי חלקים אחרים של פרויקט הר הבית. הורדוס כנראה בנה את בית המקדש וחלק מהכתלים שהקיפו אותו אבל אזור הכותל המערבי וקשת רובינסון נבנו הרבה שנים לאחר מותו.
חפירות חניון גבעתי
החלו בשנת 2005 על ידי אלי שוקרון והועברו לידי הארכיאולוג דורון בן עמי. אזור החפירה נמצא מדרום לעיר העתיקה, באזור החלק הגבוה של עיר דוד, מול מרכז המבקרים. באזור הטירופיאו של ימי בית שני.
הממצאים החשובים הם מהתקופה הרומית-ביזנטית.
הממצאים שהתגלו ראשונה בחפירה היו מהתקופה המוסלמית הקדומה ואחריה לא היתה בניה עד לתקופה הירדנית. השרידים מתקופה זו מעידים על קיום שווקים באזור זה, כן נמצאה רשת תעלות ניקוז המעידה על מערכת שלטון עירוני מפותחת.
בתחילת התקופה הביזנטית היתה בניה באזור זה וכנראה היתה במקום שכונת מגורים, אבל היא נהרסה ברעידת האדמה שהיתה בשנת 363 לספירה. עדות לכך היא בקצה המערבי של אזור החפירה נמצא רחוב ביזנטי ברוחב 6 מטר, שנחשף לאורך 30 מטר.
בשלהי התקופה הביזנטית נבנה האזור מחדש, ועדות לכך היא בצפון האתר נמצא בית פקיד במינהל הביזנטי, מהמאה ה-7, ובו נמצא מטמון מטבעות זהב. המטמון הוא בן 264 מטבעות זהב ועל המטבעות דמות דיוקנו של הקיסר הרקליוס (610 – 641). החוקרים משערים שהבית היה שייך לפקיד ביזנטי בכיר. הבית נחרב בשנת 614 כאשר הפרסים הססנים כבשו את ירושלים מידי הביזנטים.
מן התקופה הרומית נמצאו עשרות רעפים עם חותמת של הליגיון העשירי שכנראה היו שייכים לבית אחוזה רומי גדול. האחוזה היא מהמאה ה – 3 ונמצאת במרכז החפירה ובמזרחה. שטחה כ – 1000 מ"ר. במקום נמצאו שברי ציורי קיר, עמודים, וגם פסל מתאגרף ועגיל פנינה. כמו כן, נמצאה אבן רומית יקרה נושאת את דמותו של קופידון, אורכה 1 ס"מ ורוחבה 0.7 מ"מ. צידה האחד הוכנס אל תוך מסגרת המתכת של התכשיט בו שובצה האבן, ככול הנראה עגיל.
במרכז האחוזה היתה חצר גדולה המוקפת עמודים, ששרידיהם נמצאו באתר. סגנון הבנייה: העמודים, הכותרות, הפסיפסים ושאר הממצאים אופייניים לסגנון הרומי של אותה תקופה.
מתקופת בית שני נמצאו שרידים בצפון האתר ובדרומו. בצפון התגלו מקוואות ובדרום נמצאו שרידים של בית מפואר. נמצאו שם ציורי פרסקו בצבעים שונים, טיח מעולה ואבני גויל גדולות. ההשערה היא ששם היה ארמון מלכי חדייב שהיו בירושלים באזור זה במאה הראשונה וחרבו בחורבן.
גם מהתקופה ההלניסטית נמצאו שרידים בדמות כלים יווניים וסיתות אבנים בסגנון ההלניסטי.
מתקופת בית ראשון המאוחרת נמצאו שרידים בדרום מזרח האתר, של בתים צפופים שנבנו בבנייה דלה.