מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
שכונת בתי ורשה
שכונת בתי ורשה, צידה האחד ליד כיכר השבת. צורתה כעין נחש ארוך לאורך רחוב מאה שערים עד לשכונת מאה שערים. שמה הרשמי הוא "נחלת יעקב" על שם הנדיב.
תחילתה בשנת 1885 שעה שיהודי ורשה שלחו תרומות לאדמו"ר מללוב – ר' דוד בידרמן שהשתייך לכולל פולין והוא קנה חלק מהמגרש, אבל התורמים לא עלו ארצה והסתפקו במשלוח תרומות. וכתב עיתון "הצבי" ו' תמוז תרמ"ו (1886):
"כולל ורשה קיבל תרומה שתאפשר לבנות 20 בתים לבני הכולל, אך אין מי שיקבל את הבתים שיבנו."
הנדיב שנתן את הדחיפה הגדולה לבניין הבתים היה ר' יעקב טננוורצל מהעיר פינטשוב שבפלך לובלין, ומעשה שהיה כך היה:
טננוורצל היה יהודי ירא שמים ועשיר. מאשתו הראשונה התאלמן ונשא אשה שניה. בניו לא הלכו בדרכיו והכעיסו אותו ולכן הוא הדיר אותם מנכסיו, והחליט להוריש את הונו לצדקה. הוא חיסל את עסקיו, ועלה עם הונו בסך 130,000 רובל ארצה. בראותו את קשיי הדיור בירושלים החליט להשקיע את כספו בבניין בתים לעניים. הוא נתן לר' דוד בידרמן 52,000 רובל עבור קנית מגרש. יחד הלכו לקונסול הרוסי, שם הפקיד את צוואתו בה כתוב שכספו מיועד לבניית שכונה. למחרת נפטר. בניו ערערו על הצוואה וטענו שהוא לא היה צלול כשכתב אותה, בניגוד לדברי הקונסול שהעיד על צלילותו. בית המשפט פסק את הכסף לבניו פרט לסכום שניתן לר' דוד בידרמן. בתחילה בנו 24 דירות שהכניסו את הכולל לחובות ור' דוד בידרמן נאלץ לברוח לחו"ל מאימת הנושים. ר' אברהם מסוחוצ'וב שגר ב"וורשה" פנה לעזרתו וגייס כספים לתשלום החובות והשלמת הבניין (1894).
וכתב עיתון "החבצלת" כ"א אייר תרנ"ח (1898)
"המפעל הטוב אשר פעל ועשה הגביר המנוח יעקב טננוורצל ז"ל , בתיתו ימים אחדים לפני מותו על ידי הרבנים ממוני כולל ורשה סך 52,000 רובל כסף לבנות בהם בתים לעניי הכוללים, הולך ונשלם לשמחת לב כל החפצים בבניין ירושלים ויישובה. בשנה החולפת לא הספיקו לגמור עד ירח סיון, עד שכירות דירות בעירנו (לפי החוק העותומני אפשר היה לעבור דירה רק בחודש מוחרם, ובאותה שנה חודש זה היה מקביל לחודש סיוון העברי) בשנים האלה, כי אם ארבעה ועשרים בתי מעון ובור מים גדול באורך חמש ושלושים אמות, ועומק ורוחב שש שש, ובשנה הזאת הוסיפו לבנות בתים תחתיים שניים ובית כנסת גדול ורחב ידיים ועוד בור מים גדול, ועד ירח סיון הבא עלינו לטובה עלה מספר הגרים בבתים אלה לערך חמש וששים משפחות, רובן משפחות חכמים ועניים בני טובים, אשר עלה עליהם הגורל לגור בבתים אלה חמש שנים, וככלות זמנם יזכו בהם משפחות אחרות. הבתים טובים ונהדרים, גדולים ורחבי ידיים ונחמדים למראה, פנימה וחוצה ומשמחים כל לב איש ישראל העובר עליהם ורואה את אדמת צייה ושממה כי נהפכה לעיר קטנה, יפה ונעימה. כאשר הוגד לי תקווה נשקפה עוד כי יגדל הישוב במקום הזה ומספר הבתים ירבה כי אחד הנדיבים הבטיח לשלם את הוצאות בניין בית הכנסת כי יקרא על שמו, ואם יקיים הבטחתו ייבנו בכסף הזה עוד בתים אחדים על שם הגביר המנוח ר' יעקב טננוורצל ז"ל. דבר גדול ונשגב עשה המנוח ז"ל (טננוורצל), ועד עולם יבורך שמו וזכרו בירושלים כי השכיל וזכה להחיות תלמידי חכמים זקנים וחולים, ועניים מרודים הביא אל בתים יפים ומרווחים."
בכניסה לשכונה מוצב שלט הקדשה של ר' יעקב שרגא טננוורצל וזו לשונו:
"לזכר עולם יהיו לפני ה'…. שם הנדיב המפורסם הגביר יעקב שרגא טננוורצל אשר… נדבה… רוחו אותו לעלות אל הר ה' … והפריש מהונו סך שניים וחמישים אלף רובל וקנה אחוזת הארץ הזאת ורוב הבתים נבנו ממעותיו…והקדיש אותם לטובת עניים דכולל וורשא…..
על ההמשך מספר יעקב גליס בספרו "שכונות בירושלים":
"אחריו נמצא עוד יהודי מוורשא ר' אברהם רייספלד, יהודי פשוט, פחח על פי מקצועו, שבנה מכספו 19 דירות לעניי הכולל."
הכולל הוציא תקנות כלליות עבור בשכונה:
1. למי שאין זכות לקבל חלוקה אין להם זכות לקבל דירה. (כלומר רק לאנשי כולל ורשא זכות קבלת דירה).
2. מי שיש לו בית או משכנתא או חזקה אין לו זכות דירה.
3. מגרילים את הבתים בכל 5 שנים.
4. אין רשות למשתכנים בבתים וכן לממונים והועד לעשות משכנתאות על הבתים ולא להשכירם, ואם יהיה הכרח גדול לתיקון הבתים יוכלו להשכיר חלק מהם ולא כולם.
5. אין אפשרות למשכן את הבתים עבור שטרות של הכולל או שטרות אחרים.
6. הממונים והועד בצרוף המשתכנים יוכלו למנות משגיח מיוחד על הבתים, וכל הכנסה והוצאה מהבתים יתנהל על ידו, ורואי חשבונות הכולל יבקרו את החשבון פעם בשלשה חדשים.
7. מי שירצה לבנות בית על מגרש "נחלת יעקב" או עליות, אין לו רשות להורישו לאחר, כי אם אחרי 100 שנים שייך הבית או העליה לכולל.
ואלה התקנות למשתכנים:
1. אין למשתכן שום רשות להוסיף בבית או בחצר השייכת לו שום בניין כל שהוא אפילו של עץ, ואף לתקן שום דבר בבית והשייך לו בלתי רשות המנהלים בכתב בחתימת ידם.
2. עליו להשגיח לבל יתקלקל טיח הבתים, החלונות, הפתחים והארונות ולבלתי יאבד שום דבר מהחפצים הניידים.
3. לשים עין על הניקיון כי ישרור בבית ובחצר, בבית התבשיל ובית הכסא, ולהדיח את ריצפתם לא פחות מפעם אחת לשבוע.
4. לשפוך את הזבלים והשופכים במקום אחד המיוחד להם.
5. לסייד את הבית לכל הפחות פעם אחת בשנה בסיד נקי.
6. לבלתי השהות את הסוכה אשר יעשה לכבוד חג הסוכות ולהסירה אחרי החג, לא יאוחר מראש חודש חשוון, בלי שום טענות ומענות.
7. כל ריב ומדון אשר יהיה בין השכנים, יובא לפני המנהלים, ועליהם לשמוע ככל אשר יורו להם.
8. במקומות אשר יד כל השכנים או אחדים מהם שווים, החובה על כל אחד ואחד מהם להשגיח על הניקיון שבוע אחד חליפות (לחילופין).
9. הזוכה לדור בבית זכה לו לעצמו ולא לזולתו, ואין לו רשות למסור את זכותו לאחר, הן בחינם ומכל שכן בשכר….אפילו על חודש אחד.
10. אם יעבור ולא יקיים אפילו רק אחת מהתקנות והסדרים הנ"ל, הרשות בידי המנהלים להוציאו מן הבית בלי שום טענות ומענות והצטדקות כלל.
11. חוץ מאלו התקנות הנאמרים לעיל מחוייבים כל דרי הבתים לקיים כל מה שיאמרו המנהלים בנוגע להנהגתם המוסרית והרוחנית, וכל מי שהנהגתו לא תמצא חן בעיני המנהלים, אזי המנהלים יכולים להוציאו בלי שום נתינת טעם כלל וכלל, וכל מי שיקבל התראה מאת המנהלים לצאת מהבית, אזי עליו לצאת מהבית במשך שלשה ימים אחר ההתראה, ובאם לאו ייחשב לו שכר הדירה 10 פראנק ליום מיום גמר ההתראה הנזכרת.
12. היושב בבית מחוייב לשמור היאר צייט (יום השנה של הפטירה) של המתנדב בלימוד משנה וכו'.
13. הזוכה מחויב לשלם לקופת הכולל מס המלך והוצאות וכו' כפי אשר יושת עליו מהמנהלים הזמניים.
14. כל דרי הבתים מחויבים לקבוע מקום לתפילתם לכל הפחות בשבתות וימים טובים בבתי המדרשים של השכונה, ושום הצטדקות לא תקובל מהמפגרים לבוא להתפלל בבתי המדרשות הנזכרים.
15. ואחר ככלות זמן הזוכה מחויב לפנות את הבית ולצאת מתוכו ולמוסרו למנהלים הזמניים, ולתקן המתקלקל על ידו או על ידי בני ביתו בלי שום טענות ומענות.
במפקד משנת 1918 של ההסתדרות הציונית נמסר כי בבתי וורשה גרות 112 משפחות המונות 352 נפשות וכולם מבני אשכנז.
בתחילה נבנתה השכונה רק עם קומה אחת ובשנת 1924 יזם ר' דוד ויינגרטן תכנית להקמת קומה שניה.
בשכונה שני בתי מדרש עיקריים שכן השכונה נבנתה עבור יוצאי וורשה, הן פרושים והן חסידים, ולכל עדה יש בית מדרש משלה.
השכונה נמצאת גם במסגרת "סיור בשכונת מאה שערים ובנותיה"
