מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
רונלד סטורס כיהן כמושלה הצבאי של ירושלים לאחר הכיבוש (1918) וכמושלה האזרחי משנת 1920 עד שנת 1926.
נולד בשנת 1881 ואחרי לימודיו האקדמיים שירת בתפקידים שונים בשרות הקולוניאלי הבריטי באזור וידע ערבית על בוריה. הוא מונה למושל ירושלים לאחר מלחמת העולם הראשונה למרות שלא היה אמור לקבל מינוי זה. המושל שנבחר עם הכיבוש היה ביל בורטון. סטורס הגיע כדי לבקר אותו ומצא את בורטון על סף התמוטטות. בורטון אמר לו "המקומות היחידים שאפשר לסבול אותם בירושלים הם האמבט והמיטה."
כשבורטון התמוטט מונה סטורס.
העיר היתה חבולה, מוכה ורעבה מאד לאחר מלחמת העולם הראשונה, ומתוך כ – 50,000
תושביה, מאות עבדו בזנות.
בשנות כהונתו פעל רבות למען העיר אם כי היהודים האשימו אותו ביחס עוין ובכישלון למנוע את הפרעות שהיו בירושלים בשנת 1920/1. סטורס, לעומת זאת, ראה עצמו כאוהד הציונות וכשליח להגשמת החוב המוסרי והמדיני ליהודים. לאחר מאורעות 1920 פיטר סטורס את ראש העיר ירושלים מוסא קאט'ם אל חוסייני שכן הוא היה מראשי המסיתים ובמקומו מונה ראג'יב נששיבי ממשפחה יריבה של החוסיינים. המופתי חאג' אמין אל חוסייני נידון ל10 שנות מאסר, אם כי לא ביצע אותן מכיון שהוא נמלט. זאב ז'בוטינסקי מפקד ההגנה נדון ל-15 שנות מאסר.
בין שאר פעולותיו היו:
• הטבעת מטבעות.
• החזיר את שרות הדואר.
• נלחם בזנות בעזרת צוים.
• אסר התעללות בבהמות עבודה.
• חשף את חומות העיר העתיקה שהיו מכוסות בפחונים.
• הסדיר תכנון בניה והקים תכנית אב לעיר.
• הזמין את האדריכל צ'רלס אשבי לצורך תכנון.
• אמר שירושלים נולדה מהאבן ותמשיך להבנות מאבן.
• התנגד להקמת רכבת קלה.
• הקים את האגודה למען ירושלים.
• ועוד.
באגודה למען ירושלים היו חברים נוצרים יהודים וערבים והיא ישבה באכסנית סנט פאולוס שמול שער שכם. היא פעלה בכמה תחומים כמו בתחום התרבות: הפעילה תאטרון, מרכז מוזיקה, תחרויות שחמט ועוד פעולות דומות. האגודה דאגה לשיפוץ החומה, שיפוץ שוק הכותנה ולעיצוב שלטי רחובות מקרמיקה. סטורס איתר את אומן הקרמיקה הארמני דוד אוהניסיאן שעבד בעבודות ניקיון בחלב שבסוריה הביא אותו ארצה ופתח עבורו סדנה לצורך שיפוץ אריחי הקרמיקה שבמסגד כיפת הסלע. יותר מאוחר הוחלט ליצור את שלטי הרחובות מקרמיקה ואוהניסיאן התבקש לעשות זאת. גם בוריס שץ רצה רצה להכניס את בית הספר לאמנות שלו לעבוד בפרויקט הזה ובסופו של דבר אוהניסיאן צייר את השלטים בעיר העתיקה ושץ בעיר החדשה.
לגבי נטיותיו הפוליטיות כתב סטורס בספרו "זכרונות":
"ולפי שהנני לא יהודי ולא ערבי אלא אנגלי, איני תומך כולי בצד אחד אלא בשני הצדדים. כשאני מאזין שעתיים לפרשת קיפוחיהם של הערבים הריני מוצא עצמי נדחף לבין כותלי בית הכנסת, ואילו לאחר קורס אינטנסיבי של תעמולה ציונית מוכן אני לקבל את דת האיסלם…."
בתחילת שלטון המנדט היתה התלהבות בישוב העברי מהאנגלים המתקדמים והנאורים שיביאו את הגאולה אבל מהר מאד התאכזבו. אחרי פרעות 1920 הפכה האכזבה לשנאה. עיתון "הארץ" יצא במאמר נגד סטורס וכך כתב (6/11/1921):
"איך יושב סטורס על כסא השלטון? לפני כשנה וחצי אחרי הפרעות ביהודי ירושלים ידע הציבור היהודי והערבי כי על כל מעשי הפרעות בעיר אחראי המושל, והאדון סטורס היה אז המושל. לפני שנה וחצי דיבר האדון סטורס באזני השופטים דברי סרה בגיבור ההגנה העברית האדון ז'בוטינסקי. שלשום חזרו מאורעות הדמים בעיר הקודש בירושלים ושוב בזמן שלטונו של האדון סטורס. האם עוד לא ירד (התפטר)? עתה על מי סומך האדון סטורס בשבתו עוד על כסא הממשלה. העתונות השמאלית קראה לו עוד לפני שנה – רד!!!"
כנראה שהיה קל יותר לתקוף את סטורס מאשר את הנציב העליון הרברט סמואל היהודי.
יחסיו עם הערבים היו יחסים של פטרון והיו בדרך כלל תקינים.
סטורס רצה לשמר את העיר כעיר בעלת אופי מזרחי ולמעט בהכנסת מודרניזציה. הוא הרס את מגדל השעון התורכי שהיה על שער יפו ובאופן כללי היו לו ויכוחים עם ראש העיר הערבי נששיבי, אותו מינה בניגוד לרצון משפחת חוסייני המיוחסת, כאשר נששיבי רצה יותר כבישים רחבים ויותר מודרניזציה.
העיתונים העבריים לא אהבו אותו וכך כתב בספרו "זכרונות":
"היה עלי לשאת בדומיה מטר של חרפות וגידופים כל כך קשים בעתונות העברית שבארץ ובעולם, עד שאפילו היום אין אני יכול להבין כיצד לא הפכתי לאנטישמי לכל ימי חיי."
ועוד כתב:
"הארץ" היה במשך כמה שנים עקבי יותר באיבתו אלי, עד שיום אחד אזרתי כגבר חלצי והלכתי לבקר במערכת בתל אביב. מה נעימה היתה הפתעתי כשנתקבלתי על ידי אדם צנוע, ידידותי ואיש תרבות, הוא דוקטור משה גליקסון. בדרך כלל לקתה גם העיתונות העברית באותו פגם שבעיתונות הערבית, באשר גם היא לא היתה נוהגת לברר את אמיתותן של הידיעות לפני הופיען בדפוס. אפשר היה להמנע מעשרות טעויות גסות ולפעמים מגוחכות , אילו היה העורך מטלפן למשרד הממשלתי הנוגע בדבר, ורק בשנתי האחרונה עלה בידי לסדר עם "הארץ" שינהג לפי שיטה זו."
בשנת 1926 נקרא סטורס להיות מושל בקפריסין בתור מומחה לדרכי פעולה כאשר יש שתי אוכלוסיות עוינות.
בשנת 1946 נקרא להעיד בפני הועדה האנגלו אמריקאית שדנה בפתרונות עבור ארץ ישראל.