.מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
בניין קולג' טרה סנטה נמצא בכיכר פריז.
את הבניין תכנן האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצי שבנה בירושלים מספר מבנים חשובים כמו בית החולים האיטלקי, כנסית דומינוס פלויט, כנסית ההלקאה, מנזר סנט אנטוניו ועוד.
הבניין נבנה בין השנים 1924 – 1927 עבור אגודת סן פאולו ממילנו בסגנון נאו רינסנסי, ובשנות ה – 30 הורחב. בראש הבנין ניצב פסל המדונינה (המדונה הקטנה) של מילנו.
הסרת הלוט מעל הבניין היה בשנת 1928 בנוכחותו של יורש העצר האיטלקי הנסיך אומברטו השני. שנה לאחר מכן עבר המבנה לידי הפרנציסקאנים בגלל בעיות כלכליות של האגודה. הפרנציסקאנים יעדו אותו למרכז חברה וספורט, אבל בסמוך נחנך בניין ימק"א, שבנין טרה סנטה לא יכול היה להתחרות איתו והפרנציסקאנים החליטו להפוך את המבנה לקולג' – בית ספר לבנים הן יסודי והן תיכון. הקולג' היה מוצלח ובעל רמה גבוהה ובשל כך משך אליו גם מוסלמים ויהודים שנפשם חפצה בחינוך אירופאי ברמה גבוהה.
ב – 22/7/1946 פוצץ מלון קינג דייויד והבריטים החליטו להקים אזורי בטחון מגודרים עבור כוחותיהם. טרה סנטה נכללה בתוך אזור בטחון ג' והגישה אל הבניין הפכה להיות בעייתית. כתוצאה מכך בשנת 1947 נסגר הקולג'.
לאחר מלחמת השחרור בשנת 1949 , הוחכר הבניין לאוניברסיטה העברית לאחר שהיא נותקה מהבניינים שלה שעל הר הצופים וחיפשה מקומות חליפיים. בבניין שכנו הנהלת האוניברסיטה, הספריה הלאומית, הפקולטה למדעי הרוח ועוד. משנת 1953 התחילו לבנות את הקמפוס האוניברסיטאי בגבעת רם ולאט לאט התרוקן בנין טרה סנטה.
ביוני 1999 הוחזר הבניין לידי הפרנציסקאנים לאחר מאבק משפטי ארוך.
הפעלת הבניין בהיקף מלא הוא בעייתי בשל סמיכותו לבית ראש הממשלה והבעיות הביטחוניות הנובעות מכך.
בספר "מיכאל שלי" של עמוס עוז הגיבורים מכירים בבניין טרה סנטה ששימש כאוניברסיטה העברית והרי ציטוטים מהספר:
"אני אשה נשואה בת שלושים שנה. בעלי הוא הדוקטור מיכאל גונן, גיאולוג, איש נח.
אני אהבתי אותו. נפגשנו בבנין טרה סאנטה לפני עשר שנים.
הייתי סטודנטית מחוץ למנין באוניברסיטה העברית, בימים שבהם עדיין נערכו
הרצאות בבנין טרה סאנטה".
"בצהרים חיכה לי מיכאל בכניסה לבנין טרה סאנטה, ליד שערי הברזל הכבדים
המקושטים בפיתוחים של מתכת שחורה. הוא נשא בזרועותיו תיבה מלאה דוגמאות
גיאולוגיות. אילו גם עלה בדעתי, למשל, ללחוץ את ידו, לא הייתי יכולה. אמרתי: "זה
עדיין אתה? מי אמר לך לחכות לי כאן? מי, בכלל, קבע אתך פגישה?"
מיכאל אמר: "עכשיו לא יורד גשם, ואת לא רטובה. כשאת רטובה, את הרבה פחות
אמיצה" אחר כך הפנה מיכאל את תשומת ליבי אל חיוכה הערמומי, ההולל, של
הבתולה הקדושה המפוסלת בברונזה בגבהי הבנין. היא שולחת שתי זרועות כמתכוונת
לחבק את כל העיר".