בוריס שץ

 

מתוך : מאמרים על ירושלים > "אישים בירושלים"

 

נולד ב "וורנאו" ליטא בשנת 1866. כישרונו האמנותי של שץ התגלה כבר בילדותו. בנערותו למד בישיבות אבל ליבו נמשך לכוון בית הספר לאומנויות ובו זמנית נהיה פעיל בתנועת "חובבי ציון".
בשנת 1889 נסע לוורשה והתפרנס מהוראת רישום, ובסוף אותה שנה הגיע לפריס והשתלם אצל האומן מארק אנטוקולסקי, וכן השתלם גם בציור.
בשנת 1894 פיסל את פסלו המפורסם ביותר – "מתתיהו החשמונאי"
בשנת 1895 הוזמן לסופיה כדי להיות אחד ממייסדי את בית הספר הגבוה לאומנויות. את ההזמנה קיבל מפרדיננד נסיך בולגריה שהתרשם עמוקות מפסלו "מתתיהו החשמונאי".

פרעות קישינב של 1903 בהם בעקבות עלילת דם נרצחו עשרות יהודים, נפצעו רבים וכן לא מעט נותרו חסרי כל, גרמו לשץ לזעזוע עמוק והפניית כישרונו ומרצו לאפיקים יהודיים וציוניים.
בשנת 1903 נפגש עם הרצל והציג בפניו את הרעיון בדבר הקמת בית הספר לאמנות "בצלאל".
וכך תאר שץ את פגישתו עם הרצל:
"כשהרגשתי את עצמי מוכן ומזומן למסור את עצמי… באתי לפני הדוקטור הרצל. הלכתי אל האיש שחלם על תחיית עמנו וכוח היה בנפשו להגיד את חלומו זה גלוי לכל העולם ומצא בקרבו גם און לקבל על עצמו להוציאו אלל הפועל. – אליו הלכתי להגיד את חלומי. שעה תמימה הרציתי לפניו את מחשבתי. הוא ביקש לדעת הכל בפרוטרוט. דיברתי והוד פניו העבריים האידאליים הלהיב אותי. על מצחו הצח קראתי מחשבות עמוקות ובתוך עיניו העצובות החולמות חזיתי את הנשמה העברית העדינה, אותה הנשמה שהיא רואה עולמות פנטסטיים ומרגישה גם את המציאות המרה הנוכחית. כשסיימתי את דברי המתנתי בלב פועם: מה יאמר לזה?
"טוב נעשה את הדבר" אמר בלחש, אבל בהחלטה. ואחרי הפסקה קצרה שאל: "ואיזה שם תקרא לבית ספרך? – "בצלאל" – עניתי לו – "בשם חכם החרשים העברי הראשון שבנה לו לפנים מקדש במדבר".
"מקדש במדבר" – חזר הרצל על דברי כמו באופן מכני ועיניו היפות והנוגות הביטו באיזה אופק אין סופי, כאילו הרגיש שהוא בעצמו לא יראה עוד את הדבר….."

בשנת 1904 נפטר הרצל ושץ פנה לאוטו וארבורג נשיא הוועד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית ולדר' פרנץ אופנהיימר וביקש מהם לקדם את רעיון בצלאל, ואכן ב – 8 לאוקטובר 1905 הוקם "ועד בצלאל" שהקים את "חברת בצלאל" שבראשה עמד אוטו וארבורג.
"וועד בצלאל" ו"חברת בצלאל" השיגו כספים עבור הקמת המוסד ושץ חיפש אחרי כוחות הוראה עבורו.
בחייו האישיים חל באותה שנה משבר כאשר אשתו ג'ני נטשה אותו לטובת אחד מתלמידיו וזה הביא לקץ נישואיו. ביתו אנג'ליקה נשארה אצל אימה.
בשנת 1911 התחתן שץ שוב עם דר' אולגה פזבנר – מבקרת אמנות, ונולדו להם שני ילדים – בצלאל וזהרה.
בשנת 1906 הגיע שץ לירושלים עם שניים מתלמידיו: שמואל בן דוד ושמואל לוי. יחד איתם הגיעו הציירים יוליוס רוטשילד ואפרים משה ליליין.
על מטרת בואו לארץ כתב שץ במאמר "מכתב פרידה שלי" משנת 1930:
"באתי הנה בכדי לסייע לעמי לעזוב את הגלות; רציתי לשחרר את עמיתי באמצעות האמנות, כדי שלא יצטרכו למכור את כשרונותיהם לנכרים ולעבד שדות זרים. שאפתי ללמדם להיות אזרחים עצמאיים, העובדים למען עמם ולמען ארצם… רציתי לאסוף ניצוצות של אמנות יהודית בגולה ולרכזם במקום אחד, בכדי שישמשו לנו מדריכים בעבודתנו ומקור לגאווה..".
שץ ראה בבית ספרו הזדמנות לאפשר לבעלי כשרון להתפרנס מעמל כפיהם ולא להזדקק ל"חלוקה". הוא רצה לפתח סגנון אומנותי ארץ ישראלי מקורי ושאף להפיץ אותו בכל העולם. בבצלאל היו שיעורים בעברית כנראה בהשפעת אליעזר בן יהודה שגר בשכנות למוסד בתחילת דרכו ושאשתו – חמדה שימשה בו כמזכירה. שפת בית הספר נקבעה – עברית, וכך תרם גם שץ את תרומתו לתחיית השפה.
אחרי שנתיים בבניין הכנסיה האתיופית מאחורי הכנסיה ברחוב אתיופיה, עבר בית הספר (1908) לבנייני הקבע שלו ברחוב שמואל הנגיד.
לצד בית הספר לאמנות הקים שץ מוזיאון – בית נכאת, שהלך והתפתח ומשנת 1925 ניהל אותו מרדכי נרקיס.
שץ פיתח בבית הספר שלו גם את את נושא המוזיקה ולמוסד היתה תזמורת מנדולינות. כן היה ל"בצלאל" תיאטרון להעלאת מחזות בשפה העברית.

שץ ניסה להקים גם מושבת אמנים "מושבת בצלאל" שפעלה באזור בן שמן בין השנים 1910 – 1914.

במושבה יושבו צורפים עולים מתימן, מתוך מטרה ליצירת שילוב ציוני בין חיי האומנות המסורתית לעיבוד האדמה.

שץ הקים גם שכונת אמנים בירושלים ליד בית הספר, ששמה "נווה בצלאל".

אבל שץ צריך היה להתמודד עם בעיות נוספות כמו אי הסכמות בינו ובין הוועד המנהל בברלין, הן בצד האמנותי והן בצד הכספי. המצב הגיע לכך שהוועד רצה לפטר את שץ ואילו שץ ניסה להתנתק מהוועד ולמצוא מקורות מימון עצמאיים מחוץ לגרמניה.
משבר נוסף היה בזמן מלחמת העולם הראשונה ובתקופה הזו עבר המוסד לחסות המשרד הארצישראלי שהיה הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל.
בשנת 1917 נאסר שץ והוגלה לדמשק במסגרת פעילות שעשו התורכים נגד גיס חמישי. על בית הספר פיקחה אז אשתו של שץ – אולגה.

התקופה שאחרי המלחמה היתה תקופת מאמצים קשים לשרוד כלכלית. תחת חסותו של ועד החינוך הארץ ישראלי ניסה שץ לארגן תרומות בארצות הברית אבל לא הצליח וגם הכספים מכוון ועד החינוך הצטמצמו.
בשנת 1927 נסגר המוסד בגלל הבעיות הכלכליות, בשנת 1928 נפתח לתקופה קצרה ונסגר סופית בשנת 1929.
בשנת 1932 נפטר בוריס שץ באמריקה בזמן מסע לגיוס כספים והוא בן 66.

 

באתר מאמר: "בית הספר לאמנות "בצלאל"