מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
מחלת הנסן היא מדבקת כרונית ופוגעת בעצבים ההיקפיים בעור ובריריות.
בשלבים מאוחרים יותר היא יכולה לגרום לעיוורון, אבדן תחושה ושיתוק, צרידות, ופגיעה בקצות אצבעות הידיים והרגליים וכן החוטם.
מחולל המחלה חיידק בשם "מיקרובקטריום לפרה" שזוהה על ידי החוקר הנורבגי גרהארד ארמור הנסן (Hansen), שבשנת 1873.
מחלת הנסן אינה הצרעת המקראית שהיא מחלה חריפה, לעומת מחלת הנסן שהיא כרונית.
זיהויה המוטעה של מחלת הנסן עם הצרעת המקראית באה בעקבות תרגום ה – 70 (ספטואגינטה), שם תורגמה ה"צרעת" למושג היוני "לפרה". הצרעת המקראית אופיינה בעור לבן עם בהרות בהרות, קרתה כתוצאה מחטא (מרים – אחות משה) והריפוי ממנה היה מהיר.
בארץ ידועה המחלה לאורך הדורות ובתקופה הצלבנית היה גם מסדר אבירים מצורעים – לזרוס.
איזור המצורעים בירושלים במאה ה – 19 היה לפנים מן החומה ליד שער ציון ועבר לאזור ביר איוב מדרום לעיר דוד. המצורעים חיו שם בחסות השיח' המקומי וקיבלו מהשלטונות הספקת לחם יומית. היה אדם שמונה עליהם והוא גם דאג להם, אבל להם היה אסור לצאת ממקומם.
אוגוסט פרענקעל ביקר בירושלים באמצע המאה ה – 19 וכתב עליהם בספרו "ירושלימה":
"משכנות האומללים יקראם הערבי. 16 סוכות הבנויות מחוברת אבנים וטיט כמראה חורבות, וגגותיהן מסבכות יבשות, הינמו למשכן לחיי תמרור ושממת נפש. כ – 60 או 70 מצורעים ימקו כאן במכאובם, והינמו מתים עוד טרם יגוועו….. והכפר הזה הינהו היחיד בכל ממשלת הישמעאלים אשר בו יתועדו אנשים ונשים יחד. יהודים לא ימצאו בינימו, רק נוצרים אחדים. פקיד אחד הושם על האומללים האלה, אשר בניהם בריאים ואילמים עד הגיעם לגיל 7. מראית הגדולים תמלא את נפש הרואים בעתה, וציור תוארה נאווה לחוברת הנועדת לחכמי הרפואה."
אצילה גרמניה בשם הברונית פון קפנברינק ביקרה בירושלים בשנת 1865 והזדעזעה למראה המצורעים ותנאי חייהם ונתנה לבישוף גובט כסף עבור בניית בית מחסה לחולים. הבית נבנה בסיועו של הקונסול הפרוסי – רוזן, בשכונת ממילא בתיכנונו של קונראד שיק. בבית היו 8 חדרים – שלשה לגברים, אחד לנשים וחדרי מטבח, חדר אוכל ושירותים.
החולים חששו להיכנס אל הבית מכמה סיבות:
פחד ממוסלמים – בעלי חלקות סמוכות, שהתנכלו לחוסים.
הפחד להיכלא בבית עד סוף ימיהם.
החשש מהמפעל שביסודו היה מיסיונרי.
בפרוטוקול משנת 1870 כתוב שיש בבית 50 חולים מהם: 36 גברים ו – 14 נשים. (לפי קוריאנקר)
בשנת 1887 עבר בית החולים לבניין שנבנה עבורו בטלביה. הבניין בשכונת ממילא היה רכוש של הקונסוליה הגרמנית ושימש בתחילה כפנסיון ויליאם.
1904 – נרכש הבית על ידי מסדר הקתולי – הלזריסטים.
1906 – במקום בי"ס תיאולוגי.
1913 – נבנו הקומות העליונות.
מלח"ע הראשונה – ישבו בבניין קצינים תורכים שבנו במקום מסגד וחיבלו בבניין.
אחרי המלחמה – הבניין חזר ללזריסטים שהעבירו אותו לדומיניקנים הצרפתים והוא נקרא "בית ישעיהו".
היום הבניין הוא חלק ממתחם הקונסוליה האמריקאית.
בית חולים הנסן בטלביה
כאמור בית החולים עבר בשנת 1887 לטלביה, שם נבנה בנין עבורם בעזרת תרומות שהגיעו מגרמניה. שמו נקרא – "עזרת ישו" (בגרמנית: "Jesus Hilfe"). את המבנה החזיקו מסדר האחיות הדאקוניסות הגרמניות, אשר טיפלו בחולים, בהמשך הועבר המבנה למסדר האחים ההמוראביים מהרנהוט גרמניה (Herrenhutter Bomische Bruder).
במקום הוקמו בתי מלאכה עבור החוסים. כן הם עסקו בחקלאות והוקם עבורם משק חי קטן. מספרם הגיע ל – 60 – 70. רוב החולים היו ערבים אבל נכנסו לשם גם יהודים.
גם ר' אריה לוין היה קשור אל הבית . יום אחד פגש אם בוכיה שסיפרה לו שבנה חלה ואושפז בבית החולים. ר' אריה התחיל לבקר את הבן באופן קבוע, וכאשר גילה שיש במקום חולים יהודים נוספים, החליט לקחת אותם תחת חסותו וביקר אותם אחת לשבוע וגם דאג להם לאוכל כשר. בראש השנה דאג לבוא לשם עם בניו שתקעו בשופר עבור החולים.
המנהל הראשון של בית החולים נקרא דר' איינסלר (היה נשוי לביתו של קונרד שיק), ומשנת 1919 עד שנת 1948 ניהל את הבית הרופא הנוצרי – דר' תאופיק כנען.
בתקופת מלחמת העולם השניה בית החולים הזה, שלא כמוסדות אחרים, המשיך לעבוד למרות שהיה בית חולים גרמני.
אחרי קום המדינה בית החולים המשיך את תפקידו כמוסד ממשלתי שנקרא בית חולים על שם הנסן.
בשנות ה – 80 הפך הבית ל"בית חולים יום" בלבד, למרות שעדיין היו חולים ותיקים מאד שהתגוררו שם עד שפינו את כולם ביולי 2000 לבית אבות. מאז ועד 1/2/2009 המתחם שימש את חולי הנסן שמתגוררים בקהילה (חולי חוץ).
הבית עבר בשנת 2009 מידי משרד הבריאות לידי עירית ירושלים שמועידה לו תפקיד של מרכז אומנות.
באתר מאמר על תעלומה בבית החולים הנסן (בית המצורעים)