מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
כאן היו בית חולים רוטשילד ובית החולים משגב לדך בעיר העתיקה
תחילתו של בית החולים בשנת 1879 כאשר יהודים אמידים יוצאי סלוניקי ייסדו חברה בשם "משגב לדך" (משגב – מחסה, דך – מסכן) לפי הפסוק : "וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ; מִשְׂגָּב, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:" (תהילים, ט' 10).
תפקיד החברה: "להיות משגב לדך בביתו ולסעדו על ערש דווי, לעוזרו ברופא וברפואות וגם בכסף ובמזון אם ידרש לו."
במסגרת פעולותיהם הם שכרו רופא ופתחו בית מרקחת בחצי מחיר.
בשנת 1888 עבר בית החולים רוטשילד לעיר החדשה, ולפי ההסכם, בניין בית החולים שנקנה בזמנו מהעדה הספרדית, חזר אליה והיא הקימה בו את בית החולים משגב לדך.
בשנת 1913 כתב על בית החולים דב פריימן ב"ספר הזיכרון הירושלמי":
"מיטות – 45. רופאים 2. בו נמצא בית ניתוח גדול וכל הדרוש לבית חולים משוכלל וגם בית כנסת ובו ישיבת "שדה חמד" המלאה אוצר ספרים נכבד. כ – 1000 חולים שוכבים שנה שנה בבית חולים זה.
בשנת 1927 כתב גרייבסקי על בית החולים ב"זכרון לחובבים ראשונים":
"מקומו בעיר העתיקה ששם הוא היחידי לבני עמנו.
תפקידו –
1. מקבל חולים פנימים אל הבית יום יום.
2. מקבל יולדות עניות למחלקות היולדות שלו.
3. בהיפוקליניקה (מרפאות חוץ) שלו מתבקרים חולים שלש פעמים בשבוע חינם.
4. בהקליניקה של עיניים שלו מתבקרים חולים יום יום חינם.
5. ישיבת "שדי חמד" אשר בחצר בית החולים מתכלכלת על ידו ובה נשמרים גם תקנות הבית בנוגע ללימודים ושמירת הקדישים והיארצייטים וכו'.
בראש ועד ההנהלה עומד ראש רבני ארץ הקודש (הראשון לציון הספרדי) הגאון הגדול מורנו הרב יעקב מאיר שליט"א.
בין הרופאים אנו מוצאים את הרופא היווני דר' מאזארקי המפורסם, שמופיע בשירו של יורם טהר לב – "הבלדה על יואל משה סלומון":
"…..איתם רכב מאזארקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף."
מקורות ההכנסה של הבית –
1. נדבות בבתי הכנסיות בירושלים והסביבה.
2. פרי קופות בירושלים ובחו"ל.
3. סתם נדבות מארץ הקודש ומחו"ל.
4. הכנסות מאחוזות השייכות להמוסד.
5. משמירת תקנות בעד החיים והמתים בישיבת "שדי חמד" אשר בחצר בית החולים.
6. על ידי הלשכה המיוחדת של מוסדנו בניו יורק.
7. מעזבונות שונים
דב פריימן ("ספר הזיכרון הירושלמי") כתב, כנראה בגלל שהמוסד היה שייך לעדה הספרדית, שבית חולים זה הוא כללי בלי הבדל בין יהודי ספרדי, אשכנזי, תימני ומערבי. אליעזר בן יהודה הלך לבדוק את זה וכך כתב בעיתון "ההשקפה":
"אני מעיד כי בית חולים משגב לדך מקבל חולים אשכנזים כספרדים, ושבכל פעם שבאתי במקרה אל בית החולים מבלי שידעו הגבאים כי אבוא, מצאתיו מלא חולים: ספרדים ואשכנזים ובוכרים ותימנים ופרסים, וכי חולים רבים אשכנזים ספרו לי בשבחו של בית חולים זה בנוגע לשרות וכלכלת החולים הנתונה בעין יפה וביד רחבה."
בזמן מלחמת השחרור שימש בית החולים את תושבי הרובע וחייליו, כמעט עד הרגע האחרון, ונפל בידי הירדנים ב – 26/5/48, יומיים לפני כניעתו הסופית של הרובע.
על הרס בית החולים כתב רפאל אבולעפיה מנהל המוסד בעת המצור כפי שנרשם בספר הפרוטוקולים של בית החולים בישיבת ההנהלה מיום 1/8/1948:
"בית החולים שלנו משגב לדך אשר במשך 6 חדשי המצור היה הציר הנשגב אשר מסביבו ובו נאחזו כל החיים הציבוריים, הצבאיים והרפואיים של העיר, משגב לדך אשר בימי המצור דווקא פתח מחלקות חדשות, כירורגית, יולדות שיניים ועוד, הופגז ללא רחם על ידי האויב…. והיה הכרח לעזבו….. משגב לדך ששרת את תושבי העיר העתיקה כ – 100 שנה, שהביא מזור ותרופה לכמה דורות של אחינו ואבותינו בהיותו לבדו בין החומות ועד היום הזה, נחרב, כרע נפל תחתיו וכל ציודו הלך לטמיון, ציוד שנאסף בכל כך הרבה עמל."
בית החולים עבר לשכונת קטמון , לרחוב כובשי קטמון, ופעל שם במשך כ – 40 שנה עד שנת 1987, בעיקר כבית יולדות. בשנת 1987 עבר לבית חדש ברחוב
חזקיהו המלך, אבל בעיות כלכליות הביאו לסגירתו בשנת 2001. בבית של בית החולים פועלים כיום גופים רפואיים שונים.